2.05.2016

יש רגעים שבהם (שי"ן הזיקה)


"עכשיו אני אשאל אותך בשפה של החברים שלך לשעבר: אתה זוכר את היום שבו פתחת עליהם?"
(אילנה דיין בריאיון עם טל קורקוס, עובדה, 30.11.09, מאקו)


התפרסם בהארץ, "יש רגעים שבהם", ב-5.10.2013

כשאני שומעת את עומר אדם שר: "כמו בימים שהיה ברור שרק נאהב, כמו בלילות שבכינו אז ביחד", או כשאני שומעת את משה פרץ שר: "יש רגעים שהלב מחפש תשובה", אני תוהה האם זאת לא תהיה חוצפה לדרוש מהם לשיר "כמו בימים שבהם היה ברור שרק נאהב, כמו בלילות שבהם בכינו אז ביחד" ו"יש רגעים שבהם הלב מחפש תשובה", כי לפעמים התקניות עלולה לקלקל את כל השיר.

לעומת זאת, כשאני נתקלת בפרסומת של אורנג' העולה בימים אלה – "יש רגעים בחיים שצריך להניח את הסלולרי בצד", אני מרגישה שמשהו חסר כאן. בלי "שבהם" אפשר לטעות ולחשוב שהכוונה היא שיש רגעים שצריך להניח אותם, ואז לא ברור איך הסלולרי קשור לכל העניין.

וזה לא שאני אוהבת את ה"שבהם" או את ה"שבו" היבשושיים והיומרניים האלה, אולי בעיקר כי הם מזכירים לי את יאיר לפיד שמשתמש בהם כל הזמן כאילו הם יעלו את האמירות שלו בכמה רמות למעלה. 
"סוף של שבוע שבו…", מכריז בחגיגיות המגיש לשעבר, והוא לא יוותר על התענוג הזה בסטטוסים שלו בפייסבוק כשר האוצר. וכך הוא מתאר את העולם שלנו אם "יש עתיד" לא היתה קיימת:
  • "זה עולם שבו לליכוד יש 40 מנדטים והוקמה, כמו תמיד, ממשלה עם ש"ס ויהדות התורה שממשיכה להעביר מיליארדים לישיבות ולכוללים.
  • זה עולם שבו שוב מוקמת ממשלת ענק עם 35 שרים וסגני שרים המבזבזת את הכסף שלנו.
  • זה עולם שבו ממשיכים לקפח את תקציב משרד החינוך במקום להעלות אותו ב-8.5 מיליארד שקל, ואיש לא היה מוסיף 500 מיליון שקל לניצולי השואה.
  • זה עולם שבו שעון הקיץ לא הוארך.
  • זה עולם שבו לא עובר חוק השוויון בנטל, לא מבטלים את "חוק נהרי", לא מחייבים את ילדי החרדים בלימודי ליב"ה והקריטריון המרכזי לזכאות בדיור נשאר "ותק בנישואין".
  • זה עולם שבו לא משנים את שיטת הממשל. ממשלות נופלות באמצע הקדנציה, סחטנות קואליציונית היא עניין שבשגרה, ומאות אלפי קולות מתבזבזים על מפלגות שאינן עוברות את אחוז החסימה.
  • זה עולם שבו לא יוצא מכרז לנמלים פרטיים, לא מנסים לעשות רפורמה בחברת החשמל ולבטל את החשמל-חינם, ורפורמת "שמיים פתוחים" לא היתה עוברת.
  • זה עולם שבו איש אינו מקים ועדה ממלכתית לבחינת ה"תספורות" בשוק הבנקאי, לא מוקמת ועדת ששינסקי-2 לבחינת התמלוגים על משאבי הטבע, וחברת "טבע" לא מעבירה למדינה 400 מיליון שקל ראשונים של רווחים כלואים".
זה עולם שבו אנו תקועים עם שר שעסוק בעולם שלו.

גם אילנה דיין מתה על "שבו". אני זוכרת ריאיון שלה עם העבריין המפורסם טל קורקוס, שנפתח בשאלה: "עכשיו אני אשאל אותך בשפה של החברים שלך לשעבר: אתה זוכר את היום שבו פתחת עליהם?" לפתוח על מישהו = להלשין עליו. מוזר שמצד אחד היא משתמשת בשפת העבריינים ומצד שני היא דוחפת את "שבו". הריאיון שודר בנובמבר 2009. תארו לכם עד כמה זה הטריד אותי אם אני זוכרת את זה עד היום.

אבל מה שמעצבן לא פחות הוא כשאנשים משמיטים את ש' השעבוד (מקורה בלשון חז"ל והיא קיצור של "אשר" המקראית): "המספר אליו חייגת אינו מחובר"; "הסיפור אותו קראת"; "הכיסא עליו ישבת"; "האדם אליו פנית"; "בית הקפה בו ישבת"; "הכוס ממנה שתית". זה לא מפריע לי בגלל התקן המחייב לשעבד בשי"ן השעבוד, שכן במקרים רבים אין לי בעיה להתעלם מחוקי עברית שמפריעים לי בעיניים ומסבכים לי את הטקסט. מה שמפריע לי הוא שאותם אנשים מאמינים שבשימוש החסר הזה הם מעלים את המשלב הלשוני ואילו האות ש' מורידה אותו. פעם היתה לי לקוחה שהעיפה את כל השי"נים שהוספתי בעבודה האקדמית שלה, כי כך המנחה שלה ציוותה.

למרות שיש כאלה שיטענו שכעורכת לשון עליי לשמש דוגמה ולדבר תקני, יש מקרים ש(בהם) אני לא נוהגת כך. הרבה יותר טבעי לי להגיד לאפי: "אתה יודע מה? יש רגעים שאני חושבת שאתה ממש לא פייר. למה לא ענית לי כשהתקשרתי?" ואז הוא יפתיע וישיב לי: "כי יש רגעים בחיים שבהם צריך להניח את הסלולרי בצד".



שבו, שבה, שבהם, שבהן

  • "אפשרות אחת היא בלשון המקרא: 'העמוד אשר הדגל מתנוסס עליו'.
  • אפשרות שנייה היא בלשון חכמים: 'העמוד שהדגל מתנוסס עליו'.
  • אפשרות שלישית היא בלשון של ימינו: 'העמוד שעליו מתנוסס הדגל'.
  • אפשרות רביעית, מודרנית, פופולרית אך לא תקנית, היא: 'העמוד עליו מתנוסס הדגל'. רבים מעדיפים להשתמש בצורה החסכונית הזאת, שנשמעת להם גבוהה יותר לעומת השי"ן התקנית. 
יש הרואים בהשמטת השי"ן עניין סגנוני הנתון לבחירה, יש שאינם מודעים לתקן, ויש גם כאלה שמתרעמים על הוספת השי"ן ורואים בכך הנמכה של השפה, שעם הזמן הצליחה לקבוע לה מעמד של 'תקן לא רשמי'. לקוחה שלי העיפה לי את השי"נים שהוספתי בטקסט שלה: 'מה זה הדבר הזה? אני לא רוצה את זה אצלי!' היא קבעה בנחרצות" (מתוך המאמר שכתבתי, שין הזיקה, "מאמרים" 24/06/2009).

"כיום אנו נתקלים במשפטים כדוגמת 'המעיין ממנו שתינו' (במקום 'המעיין ששתינו ממנו') או 'הלחם אותו אכלת' (במקום 'הלחם שאכלת'). כלומר הכותבים משמיטים את שי"ן הזיקה, והפסוקית נפתחת במילת יחס. משפטים אלו אינם מצויים בפיהם של הדיוטות ואף לא בפיהם של מלומדי לשון וסופרי מופת. נמצא שהם שייכים למין מעמד ביניים, מעמד של אנשים שיצאו מכלל הדיוטות ולכלל משכילי לשון לא באו, הלוא הם עיתונאים, סטודנטים וכל בעלי היומרות לעברית 'יפה'". 
(מתוך לשימושה של מילת הזיקה שי"ן, הדר פרי)

"למרות שאני תמיד מתגעגעת לקריית גת, תמיד זוכרת את העיר בה נולדתי ובה גרתי" (מירי רגב סבורה שהשימוש ב"בה" גבוה יותר. מתוך ניסים גרמה מארח, ערוץ 1)
"הקלות הבלתי נסבלת בה אנשים מנבלים את הפה" (בר רפאלי סבורה שהשימוש ב"בה" גבוה יותר. מתוך חדשות הבידור, פבר' 2016, הוט)
"עכשיו אני אשאל אותך בשפה של החברים שלך לשעבר: אתה זוכר את היום שבו פתחת עליהם?" (אילנה דיין משתמשת נכון ב"בו", אך בולט הניגוד לשפה של החברים של טל קורקוס. עובדה, 30.11.09, מאקו
שימוש נכון ב"בו": היה שלב שבו את יושב מולם ואתה מתחיל לספר...? (אילנה דיין, ריאיון עם טל קורקוס, עובדה, 30.11.09, מאקו)
"יש רגעים בחיים שצריך להניח את הסלולרי בצד" (פרסומת של אורנג', 2013)
________________________

תגובות בהארץ:

1  דג קר: באוקטובר, 2013, בשעה 15:08
יש לי את הכוס הכחולה.
והיא מעצבנת אותי כל פעם מחדש.

2  דוד אלון: באוקטובר, 2013, בשעה 16:52
אני חושב שגם הביטוי "למרות ש" בפסקה האחרונה לא כל כך תקין.

3  דון: באוקטובר, 2013, בשעה 17:13
"הסיפור אותו קראת" – לא תקני בעברית? אני שואל ברצינות.

4 .  בועז: באוקטובר, 2013, בשעה 17:19
מה לעשות? יש רגעים שבהם יש להודות שהעברית היא שפה דינמית ומשתנה. וכפי ש"למרות ש" הידוע לשמצה מופיע כבר בכל חלקה טובה, גם בעיתונות הכתובה ובספרים, כך נמחקת גם ש' השימוש מחיינו. וכן, היום כבר מקובל להתחיל משפטים בוו החיבור. לו היינו נדרשים לכתוב משפטים תקניים כדי לפרסם את תגובותינו, במקום לפתור תרגילי חשבון, לא היינו זוכים לראות כאן ולו תגובה אחת.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.

5 . Orrling: באוקטובר, 2013, בשעה 19:00
פוסט נפלא, כמו לראות באופק גיצים של מדורה שנדלקת ולדעת שוב שיש עוד כמה אנשים ששותפים למערכת הערכים בחושך התרבותי הזה (השפה היא מכשיר תרבותי, כן?), הקריאה מהדהדת כ"כ הרבה ממה שאני עוסק בו בחקירה שלי. מי זו הכותבת?

6 . עינת קדם: באוקטובר, 2013, בשעה 19:10
למגיב 2, דוד אלון,
"למרות ש" לא תקין.
קרא את הפוסט הראשון שלי בבלוג, "הצהרת כוונות"

7 . עינת קדם: באוקטובר, 2013, בשעה 19:16
למגיב מס' 3, דון,
עדיף "הסיפור שקראת" בלי "אותו" ואף לא "שאותו".
הדר פרי: "יש לשים לב שהתיקון המוצע למשפט 'הלחם אותו אכלת' הוא 'הלחם שאכלת'. אפשר לראות שהמילה 'אותו' מיותרת. הטעם הוא שהכינוי 'אותו', אין לו דין של מילות היחס. 'דיברתי על האיש' – ממנו נגזור משפט זיקה – 'האיש שדיברתי עליו', אבל 'ראיתי את האיש' – לא נגזור ממנו משפט זיקה 'האיש שראיתי אותו', אלא 'האיש שראיתי' בלי 'אותו'.

8 . שירה: באוקטובר, 2013, בשעה 19:27
עינת יקרה, נהניתי מאוד לקרוא ומה שאביא כאן לא נועד, חלילה, לסתור את דברייך. פשוט איני יכולה להתאפק מלהביא את דברי האקדמיה בעניין השי"ן העקורה. אני חושבת שבקרב עורכי הלשון הניסוח הזה הוא קלאסיקה של עמימות:
דרך המלך לפתיחת משפט זיקה היא במילת הזיקה (ש או אשר).
כמו שאמר לנו בשיעור מרצה נהדר לעריכת לשון: דרך המלך זה אומר שלא חייבים, אבל במבחן עריכה תחשבו שאתם חייבים כדי לקבל את העבודה.

9 . עינת קדם: באוקטובר, 2013, בשעה 19:30
שירה,
"דרך המלך" היא כמו התמרורים. חייבים לציית להם, אבל עבור הישראלי המצוי הם בגדר המלצה בלבד :)

10 . מודרניסט: באוקטובר, 2013, בשעה 01:26
אחלה בלוג. הנה מה .
(ערבית ואנגלית ורוסית מעוברתת – נוסח התרגומים הישנים, אמנם – במשפט אחד בן ארבע מילים!)
וקטן עלי להשמיט את ש' השעבוד. מה יש לי להפסיד פרט לכבלי?

11. סוג של: באוקטובר, 2013, בשעה 08:41
עינת,
הבלוג שלך נהדר .מעיין של מים חיים.!
גם אני מנסה להבין: למרות ש לא תקין כי הוא רשמי מדי בהקשר זה?

12 . עינת קדם: באוקטובר, 2013, בשעה 13:21
לסוג של,
אחרי "למרות", "בגלל", "על אף" יש להוסיף שם עצם.
לדוגמה:
לא "למרות/בגלל/על אף שהגשם העז המשיך לרדת", אלא "למרות/בגלל/על אף הגשם העז שהמשיך לרדת".
במקרים מסוימים, ובעיקר בכתיבה לא רשמית, למשל כאן בבלוג, אני מוסיפה ש' אחרי "למרות" ו"בגלל".

אין תגובות:

פרסום תגובה