שי"ן הזיקה

צילום מסך: מוטי גלעדי. "האח הגדול" VIP 2, קשת, מאקו, 2015

"שין הזיקה" התפרסם ב"מאמרים" ב-24.6.2009; "יש רגעים שבהם" התפרסם בהארץ ב-5.10.2013 

כשאני שומעת את עומר אדם שר: "כמו בימים שהיה ברור שרק נאהב, כמו בלילות שבכינו אז ביחד", או כשאני שומעת את משה פרץ שר: "יש רגעים שהלב מחפש תשובה", אני תוהה אם זאת לא תהיה חוצפה לדרוש מהם לשיר "כמו בימים שבהם היה ברור שרק נאהב, כמו בלילות שבהם בכינו אז ביחד" ו"יש רגעים שבהם הלב מחפש תשובה", כי לפעמים התקניות עלולה לקלקל את כל השיר.

לעומת זאת, כשאני נתקלת בפרסומת של אורנג' העולה בימים אלה – "יש רגעים בחיים שצריך להניח את הסלולרי בצד", אני מרגישה שמשהו חסר כאן. כך אנחנו מדברים ביום יום, אבל כשזה כתוב, בלי "שבהם" אפשר לטעות ולחשוב שהכוונה היא שיש רגעים שצריך להניח אותם, ואז לא ברור איך הסלולרי קשור לכל העניין.

וזה לא שאני אוהבת את ה"שבהם" או את ה"שבו" היבשושיים האלה. יאיר לפיד משתמש בהם כל הזמן:

• "זה עולם שבו לליכוד יש 40 מנדטים והוקמה, כמו תמיד, ממשלה עם ש"ס ויהדות התורה שממשיכה להעביר מיליארדים לישיבות ולכוללים".

• "זה עולם שבו שעון הקיץ לא הוארך".

גם אילנה דיין אוהבת את "שבו". אני זוכרת ריאיון שלה עם טל קורקוס, שנפתח בשאלה: "עכשיו אני אשאל אותך בשפה של החברים שלך לשעבר: אתה זוכר את היום שבו פתחת עליהם?" לפתוח על מישהו = להלשין עליו. מוזר שמצד אחד היא משתמשת בשפת העבריינים ומצד שני היא משתמשת ב"שבו" התקני. הריאיון שודר בנובמבר 2009. תארו לכם עד כמה זה הטריד אותי אם אני זוכרת את זה עד היום.

הצורה התקנית היא עם ש' הזיקה, אך רבים משמיטים אותה מתוך אמונה שש' הזיקה אינה תקנית ושהיא אף מורידה את המשלב הלשוני. הייתה לי לקוחה שהעיפה את כל השי"נים שהוספתי בעבודה האקדמית שלה, כי כך המנחה שלה ציוותה.

ומה קורה בשפת הדיבור? למרות שיש כאלה שיטענו שכעורכת לשון עליי לשמש דוגמה ולדבר תקני, יש מקרים ש(בהם) אני לא נוהגת כך. הרבה יותר טבעי לי להגיד לאפי: "אתה יודע מה? יש רגעים שאני חושבת שאתה ממש לא פייר. למה לא ענית לי כשהתקשרתי?" ואז הוא יפתיע וישיב לי: "כי יש רגעים בחיים שבהם צריך להניח את הסלולרי בצד".

ש' הזיקה

זיקה = קשר; יחס.

מילת הזיקה במקרא במשפט שמתאר שם עצם היא "אשר".

מילת הזיקה בלשון חז"ל במשפט שמתאר שם עצם היא "שֶׁ...".

ש' הזיקה מצטרפת למילת יחס + הטיה. הצורה התקנית היא עם ש' הזיקה ולא בלעדיה.  

• אני תמיד מתגעגעת לירושלים, תמיד זוכרת את העיר שבה נולדתי ושבה גרתי. 
• תודה שהתקשרת למקום שבו אפשר להגיד הכול. 
  
• אחרי שהשתחרר מהצבא הוא חזר לגור בבית שבו הוא גדל.
• המספר שאליו חייגת אינו מחובר.
• זוהי פנינת התיירות שאליה תוכלו לטוס.
• הצעת החוק שעליה סיפרנו כאן נדחתה.
• הוא נפגש עם הילדים שאיתם הוא גדל.
• המעיין שממנו שתיתם נקי.
• המכתב שלו ציפיתם הגיע.
• האנשים שאצלם ביקרתי עברו דירה.
• הבקשות שאותן הוא הדגיש התקבלו.

ועוד.

צילום מסך: מירי רגב: "למרות שאני תמיד מתגעגעת לקריית גת, תמיד זוכרת את העיר בה נולדתי ובה גרתי." "ניסים גרמה מארח", ערוץ 1 (כאן 11 ביוטיוב), 2010

צילום מסך: מוטי גלעדי. "תודה שהתקשרת ל'אח הגדול', המקום בו אפשר להגיד הכול. במה אוכל לעזור?" "האח הגדול" VIP 2, קשת, מאקו, 2015

צילום מסך: דניאל מלכה וחבר. "לאחר שהוא השתחרר מהצבא דניאל חוזר לגור בבית בו הוא גדל." "האח הגדול" 4, "האח הגדול - חושפים את הכול", רשת 13, 2022

**************************************
סוגיות בעריכה לשונית ובעריכה ספרותית

1  דג קר: 6  באוקטובר, 2013, בשעה 15:08

יש לי את הכוס הכחולה.
והיא מעצבנת אותי כל פעם מחדש.

2  דוד אלון: 6  באוקטובר, 2013, בשעה 16:52

אני חושב שגם הביטוי "למרות ש" בפסקה האחרונה לא כל כך תקין.

3  דון: 6 באוקטובר, 2013, בשעה 17:13

"הסיפור אותו קראת" – לא תקני בעברית? אני שואל ברצינות.

4 .  בועז: 6  באוקטובר, 2013, בשעה 17:19

מה לעשות? יש רגעים שבהם יש להודות שהעברית היא שפה דינמית ומשתנה. וכפי ש"למרות ש" הידוע לשמצה מופיע כבר בכל חלקה טובה, גם בעיתונות הכתובה ובספרים, כך נמחקת גם ש' השימוש מחיינו. וכן, היום כבר מקובל להתחיל משפטים בוו החיבור. לו היינו נדרשים לכתוב משפטים תקניים כדי לפרסם את תגובותינו, במקום לפתור תרגילי חשבון, לא היינו זוכים לראות כאן ולו תגובה אחת.

חבל על דאבדין ולא משתכחין.

5 . Orrling: 6  באוקטובר, 2013, בשעה 19:00

פוסט נפלא, כמו לראות באופק גיצים של מדורה שנדלקת ולדעת שוב שיש עוד כמה אנשים ששותפים למערכת הערכים בחושך התרבותי הזה (השפה היא מכשיר תרבותי, כן?), הקריאה מהדהדת כ"כ הרבה ממה שאני עוסק בו בחקירה שלי. מי זו הכותבת?

6 . עינת קדם: 6 באוקטובר, 2013, בשעה 19:10

למגיב 2, דוד אלון,

"למרות ש" לא תקין.

קרא את הפוסט הראשון שלי בבלוג, "הצהרת כוונות"

7 . עינת קדם: 6  באוקטובר, 2013, בשעה 19:16

למגיב מס' 3, דון,

עדיף "הסיפור שקראת" בלי "אותו" ואף לא "שאותו".

הדר פרי: "יש לשים לב שהתיקון המוצע למשפט 'הלחם אותו אכלת' הוא 'הלחם שאכלת'. אפשר לראות שהמילה 'אותו' מיותרת. הטעם הוא שהכינוי 'אותו', אין לו דין של מילות היחס. 'דיברתי על האיש' – ממנו נגזור משפט זיקה – 'האיש שדיברתי עליו', אבל 'ראיתי את האיש' – לא נגזור ממנו משפט זיקה 'האיש שראיתי אותו', אלא 'האיש שראיתי' בלי 'אותו'.

8 . שירה: 6  באוקטובר, 2013, בשעה 19:27

עינת יקרה, נהניתי מאוד לקרוא ומה שאביא כאן לא נועד, חלילה, לסתור את דברייך. פשוט איני יכולה להתאפק מלהביא את דברי האקדמיה בעניין השי"ן העקורה. אני חושבת שבקרב עורכי הלשון הניסוח הזה הוא קלאסיקה של עמימות:

דרך המלך לפתיחת משפט זיקה היא במילת הזיקה (ש או אשר).

כמו שאמר לנו בשיעור מרצה נהדר לעריכת לשון: דרך המלך זה אומר שלא חייבים, אבל במבחן עריכה תחשבו שאתם חייבים כדי לקבל את העבודה.

9 . עינת קדם: 6  באוקטובר, 2013, בשעה 19:30

שירה,

"דרך המלך" היא כמו התמרורים. חייבים לציית להם, אבל עבור הישראלי המצוי הם בגדר המלצה בלבד :)

10 . מודרניסט: 7  באוקטובר, 2013, בשעה 01:26

אחלה בלוג. הנה מה .

(ערבית ואנגלית ורוסית מעוברתת – נוסח התרגומים הישנים, אמנם – במשפט אחד בן ארבע מילים!)

וקטן עלי להשמיט את ש' השעבוד. מה יש לי להפסיד פרט לכבלי?

11. סוג של: 7 באוקטובר, 2013, בשעה 08:41

עינת,

הבלוג שלך נהדר .מעיין של מים חיים.!

גם אני מנסה להבין: למרות ש לא תקין כי הוא רשמי מדי בהקשר זה?

12 . עינת קדם: 7 באוקטובר, 2013, בשעה 13:21

לסוג של,

אחרי "למרות", "בגלל", "על אף" יש להוסיף שם עצם.

לדוגמה:

לא "למרות/בגלל/על אף שהגשם העז המשיך לרדת", אלא "למרות/בגלל/על אף הגשם העז שהמשיך לרדת".

במקרים מסוימים, ובעיקר בכתיבה לא רשמית, למשל כאן בבלוג, אני מוסיפה ש' אחרי "למרות" ו"בגלל".