"מטומטמת" 1: שירי עומדת בכיתה, מחזיקה כוס חד פעמית ושותה. אחד הנערים עובר ודוחף אותה חזק בלי להרגיש. הכול נשפך עליה:
שירי: אח, יא כושילאימאימאימא שלך.
חברה: עזבי הוא לא שווה את זה.
שירי: אתה לא מסתכל לאן אתה הולך?
הנער: סתמי יא שטוחה.
שירי: איך קראת לי?
הנער: שתקי, יא פטמונת דאון.
(שירי רצה לעבר הנער, קופצת עליו ורוכבת עליו ומכה אותו)
קולות ברקע: תהרגי אותו.
הנער: רדי, יא בת שרמוטה.
שירי: תגיד את זה שוב, תגיד את זה שוב, יא בן זונה! תגיד את זה שוב. רוצה להגיד את זה שוב? נו, תגיד שוב, אה? נו, תגיד את זה שוב!
(מטומטמת, עונה 1, הוט, 2016)
זאת לא עבודה אקדמית שמוגשת לאוניברסיטה, זה לא מאמר דעה שמתפרסם בעיתון, זה לא פוסט שעלה אחרי שנכתב קודם בטיוטה - זהו דיבור טבעי ספונטני שמאפיין את הדמות וכך עליו להישאר.
עורך בעריכה ספרותית אמור להיכנס לנעליהן של הדמויות שלו ולהילחם עליהן ולא להיכנע לשיקולים דידקטיים של עריכה תקנית. הדמות של שירי כפי שהיא מוצגת כבר בדקה הראשונה בסדרה "מטומטמת", לא יכולה להגיד "שוב", בטח לא כשהיא רותחת מזעם, היא תגיד "תגיד את זה שוב פעם" או "תגיד את זה עוד פעם, יא בן זונה! תגיד את זה עוד פעם. רוצה להגיד את זה עוד פעם?"אולי במקרה הזה היוצרת בת חן סבג היא זו שאחראית על "שוב" (כי אין הבדל בין מה ששירי אומרת לבין מה שמופיע בכתוביות), אבל זאת הזדמנות לדון כאן בנוכחות של עריכה לשונית.
למשל, כשמדביקים לדמות סמיכות שאינה טבעית לה, זוהי דריסת רגל שהתוצאה שלה היא פגיעה ברוח היצירה, בנשמה שלה וביופי שלה. השפה צריכה לשקף את המציאות של הדמויות ולא את שיקולי העריכה. כשהחוקר בסדרה "עקרון ההחלפה" אמר לבן של אטלס "כנס כנס לאוטו", העורך לא שינה את זה ל"היכנס היכנס לאוטו" למרות שהוא יודע שיש הבדל בין כניסה לבין התכנסות.
גבולות העריכה הלשונית בכתוביות בדרמה טלוויזיונית צריכים להיות ברורים: על העורך לכתוב את המילים שנאמרו על ידי הדמויות באופן ברור וללא שגיאות (למשל, "חוות דעת" ולא "חות דעת", "לכרכר סביבו" ולא "לקרקר סביבו") ולהתאים את כתיבתן למשמעות המשפט (ראָיה או ראִייה? יאלץ או ייאלץ? ציִד או ציָיד? וכדומה), אך עליו להישאר נאמן למילים, כיוון שהן חלק בלתי נפרד מהמאפיינים של הדמויות ומרוח היצירה.
כשאני צופה בסרט ישראלי, אני לא רוצה שיציגו לי עולם מאורגן של שפה תקנית. אני רוצה להקשיב למנגינה שעולה מהאמירות ולראות תיעוד נאמן שלהן, אני רוצה להישאב פנימה לתוך העלילה בלי להרגיש את הנוכחות של המצלמה, של הבמאי או של העורך.
בצילומים - אדום מסמן "לא הייתי עושה את זה" וכחול מסמן "טוב".
אור אמרה לשי חי: "אתה יודע איזה דברים עשיתי בחיים שלי, שי?", אך בכתובית שינו ל: "אתה יודע אלו דברים עשיתי בחיים שלי, שי?"(האח הגדול 7, קשת, 2016, צילום מסך - יוטיוב תקשורת ציונית 🇮🇱).
זה לא טבעי. ברומן או בסיפור זה פוגע ביצירה. בכתוביות ודאי שאין לשנות את מה שאור אמרה (במשמעות which יש לכתוב "אֵילו").
נכתב: "מוניק, נשמה שלי, הי, תסתכלי עליי" (הסדרה "בובות", הוט, 2007-2008). נכתב כפי שנאמר "תסתכלי" בעתיד ולא "הסתכלי" בציווי, וכך צריך. |
דיאן אמרה לנתנאל: "אני שמה משקפיים כי יש שמש" (האח הגדול, עונה 4, רשת, 2022), ובכתובית שינו ל: "אני מרכיבה משקפיים..." בכתוביות חשוב לצטט בנאמנות את דברי הדובר ולא לחנך. בטקסטים (ספרים, סיפורים וכו') שמבטאים דיבור חי של דמות שהסגנון שלה הוא שפת דיבור קלילה, זה לא הגיוני שהיא תגיד "מרכיבה משקפיים". מורגשת בבירור התערבות של עריכה לשונית שלא מבטאת את דמותה של דיאן, וכך גם אם דיאן הייתה דמות בספר. במקרה של אנשים עם מוגבלות בשמיעה, שיבוש כזה פוגע בהנגשת הטקסט עבורם. בנוסף, זאת לא טעות להגיד "שמה משקפיים", כמו שזאת לא טעות להגיד "לזרוק צעיף". זה סגנון דיבור ולא צריך לשנות אותו.
**************************************
סוגיות בעריכה לשונית ובעריכה ספרותית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.