עצמאית תלויה באוויר
כל פעם שאני נכנסת לשירותים ולמקלחת אני נפרדת מהם. אני אתגעגע אליכם אסלה, טוש, דלת, רצפה, קירות, אתגעגע למרחקים המדויקים, לגבהים המדויקים, למיקומים. אתגעגע לסלון הקטן שבו נמצא שולחן העבודה שלי, לחדר השינה, למטבח, לכניסה לבית. כולם מותאמים לי, מעוצבים על ידי, הכול מחושב, מתוכנן בקפידה. התרגלתי לבית הזה, נקשרתי אליו, זה נורא להתנתק מהמקום שנקשרת אליו מבלי לדעת לאן את הולכת.
יש לי בן זוג אוהב, יש לי עכשיו סוף סוף מטפלת שדואגת לי, אני בריאה, אפי בריא, אימא בריאה, אני נראית בסדר, אני עובדת על עצמי ומשתדלת להשתפר כל הזמן, להיות סבלנית, להיות קשובה יותר, לעזור לאימא שעברה תקופה קשה עם הגב. הדברים החשובים באמת מתנהלים כשורה, אז למה אני בוכה כל הזמן? למה אני לא מסוגלת להעריך את מה שיש לי?
אתמול ראיתי עוד דירת קרקע להשכרה. סוף סוף גודל נורמלי של חדר שינה, בלי מסדרון צר שלא מאפשר כניסה לחדרים או כניסה שלא מאפשרת התקנת רמפה, אבל צריך להחליף את השירותים והאמבטיה ולעשות כניסה נגישה לבית. אף אחד לא משלם על השיפוצים וההנגשה ואני לא יכולה להיכנס שוב לסיפור הזה. את הדירה השכורה הנוכחית הנגשתי בעשרות אלפי שקלים. חשבתי שזו תהיה הדירה השכורה האחרונה שלי, אבל משרד השיכון הצליח להנציח את המצב הזה ואני צריכה לעבור מכאן לדירה שכורה אחרת.
את "עצמאית תלויה באוויר" כתבתי וערכתי בעריכה ספרותית ולשונית. הפוסט התפרסם ביוני 2014 בבלוג בהארץ, ומופיע בספרי "אל תשכחי את השער" (בתהליכי הפקה). הפוסט המלא מופיע גם בעמוד עריכה ספרותית באתר עריכה לשונית כהדגמה לכתיבה, עריכה ספרותית ועריכה לשונית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.