4.09.2022

אוכל מנחם

"המשימה הייתה נחמה, כבר בהגשה יש המון נחמה. קערת מרק, אינספור של ירקות, כל הירקות מטבלים את המרק ויוצרים איזשהו טעם מאוד נעים, מאוד מנחם...[הלחם] מאוד קריספי מבחוץ, הוא נכנס עם המון שמן זית לתנור, ואז כאילו היטגן קצת, מנחם בפני עצמו. בשבילי אם היית נותנת לי את זה לבד עם קצת מלח ככה, הייתי יכול לטבול ולהרגיש לבד נחמה."

(חיים כהן, מסטר שף, מתוך "מיה מגישה אוכל מנחם - משימת מנה מנחמת", מאקו, 2.12.2012)


"אוכל מנחם" הוא צירוף מילים סתמי בדיוק כמו "ריח מאיים", פורסם בהארץ ב-03.12.2012

בטור שלו היום מורן שריר מנסה לברר מהו לעזאזל "אוכל מנחם" שמדברים עליו בתכנית "מאסטר שף". את המילה "מנחם" שמיכל אנסקי מרבה להשתמש בה בקשר לאוכל קלטתי כבר מזמן וצירפתי אותה לרשימה השחורה הארוכה של הדברים המעצבנים שצריך לדבר עליהם.
"הקנלוני שלך רכים, מנחמים, מזמינים" (מתוך מסטר שף, קשת, 2012)
"הקנלוני שלך רכים, מנחמים, מזמינים" (מתוך מסטר שף, קשת, 2012) * בסוף הטור מופיע הסבר על קנלוני

"אוכל מנחם" הוא פוזה שלא עומדת מאחוריה שום חשיבה. אוכל מנחם הוא מניפולציה. הדובר רוצה ליצור תדמית מסוימת על עצמו: רגיש, חכם, שולט בשפה, מודע לעצמו ולסביבתו. יש לו מאגר של מילים קבועות שהוא הבין עם הזמן שהן פועלות נהדר על השומע. הוא שולף אותן אוטומטית והן כבר עושות בשבילו את כל העבודה. כשאייל שני תובע את עלבונה של הבמיה ומתריס "מי אתה שתלך נגד במיה?", אפשר להאמין שהוא כועס באמת. כשהוא מפליא בדימויים על התחליב העדין שנוצר במגע של העגבנייה עם המים החמים, אני נשאבת עמוק לעולמה של העגבנייה ורוצה להמשיך ולגלות אותו. אפשר להגיד עליו שהוא יהיר ופלצפן ועף על עצמו – אבל הוא אמיתי. לעומתו, חיים וכהן ומיכל אנסקי – חינניים ומנחמים ככל שיהיו – לא מעוררים בי אמון. כשהם מדברים על אוכל מנחם או על ה"פרשנות" הטובה של המתמודדות לגבינות כנושא, אני נעה באי שקט בכיסא, אבל אין ברירה, צריך לחכות עד שיסיימו ללעוס את ה"ביס" וימשיכו הלאה.

אפשרות אחרת היא שיש כאן הטעיה לא הוגנת. אוכל מנחם הוא עניין אישי. עבור כל אחד מהמשתתפים אוכל מנחם התבטא אחרת. מצד אחד המנחים אומרים למשתתפים להכין את האוכל שהכי מנחם אותם, ומצד שני, כשאלינור אומרת שהיא מכינה אגרול של ירקות ואנטריקוט, יונתן רושפלד שואל אותה: "מה מנחם בזה?" וכשאיתי מגיש סלמון מבושל בחמאה ("תמיד זה יושב טוב בבטן… זה אוכל מנחם אולטימטיבי, בעיניי לפחות") בצד ריזוטו, רושפלד אומר לו: "המשימה היתה לייצר אוכל שנשענים עליו, לא ניחומים, זה לא ניחום אבלים. זה קצת נראה כמו ניחום אבלים, בסדר?"

דוגמה אחרת למניפולציה וגיבוב מילים סתמיות היא מתוך "דייט בחשכה" (רשת, פרק 6). קרן מציפה את נווה בכל המילים שהיא קלטה שמפעילות גברים. ואז היא רוכנת לעברו כדי להריח את הבושם שלו, ומפתיעה ב: "וואוו, מאיים". מאיפה היא הביאה את זה? וכמו שאומרים "מה קשור עכשיו" מאיים? "מאיים", כמו "מנחם", הן מילים שקשורות לעולם הפסיכולוגיה. אם אני מודעת לעצמי אני אבין שהלחץ, הכעס או התוקפנות שאני מביעה נובעים מתחושה של איום ממשהו ואנסה לברר לעצמי מאיזה מקום זה בא. אם אני מודעת לעצמי אני אבין שאני זקוקה לחוויה מתקנת של אהבה וקבלה ללא תנאי שתנחם ותפצה אותי על הרע שעברתי. קרן, כמו חיים כהן ומיכל אנסקי, יצרה קשר בין שני עולמות שלא קשורים זה לזה, והקשר המלאכותי הזה משרת אותה היטב.

וזה עבד. הבחור נשבה בקסמיה. עכשיו היא תכין לו אוכל מנחם.
נווה: "קרן יודעת לגעת בנקודות הנכונות ולקנות גבר, אין ספק" (דייט בחשכה, רשת, 2012)
קרן לנווה: "וואו, מאיים" (דייט בחשכה, רשת, 2012)
קרן לנווה: "וואו, מאיים" (דייט בחשכה, רשת, 2012)


"היום אבשל ארוחה חורפית ומנחמת בסגנון עדות אשכנז" (שי לי ליפא בתוכנית בישול בערוץ 10)

"זה מאוד מנחם. אם לא היו פה ארבעה שופטים עכשיו הייתי לוקח את כל הארבעה שנשארו [לביבות תפוח אדמה]" (יונתן רושלפלד לתום פרץ, משימת מנה מנחמת, מאקו, 2.12.2012)


קנלוני - הסבר מוויקיפדיה: קנלוני (באנגלית: Cannelloni; הפירוש באיטלקית – צינורות גדולים או קני סוף גדולים) הם גלילי פסטה חלולה המיועדים למילוי. הגלילים רחבים וקצרים יחסית. האורך עשוי להגיע ל-15 עד 20 סנטימטרים והקוטר לכדי 5 סנטימטרים. מקור הקנלוני במטבח האיטלקי. לאחר בישול קל במים רותחים ממלאים את הקנלוני במילוי הרצוי, מעל זה מוסיפים רוטב כלשהו: עגבניות, רוטב שמנת וכו', מגררים ופרמזן ואופים בתנור.


________________________________________

1. חיים:
4 בדצמבר, 2012, בשעה 10:23
את גדולה.
הפרשנות שלך לבנאליות השמנונית הדלוחה הזו משובבת נפש.
אל תפסיקי.

2. מיכאל ג:
4 בדצמבר, 2012, בשעה 10:44
לא כזה סתמי.
ככל הנראה מדובר בתרגום ל- comfort food, מונח שמתאר אוכל שהיית אוכלת כשאת מבואסת כדי להתעודד קצת. זה יכול להיות מסורתי שמזכיר לך את הבית והילדות, או אוכל לא הכי חדשני ומאתגר אבל טעים, ולרוב עשיר בקלוריות ופחמימות. בחלוקה גסה – גלידה, מרק עוף ובורקסים – כן, סלט, קרפצ'יו או סטייק חצי-נא – לא.

3. motior:
4 בדצמבר, 2012, בשעה 11:17
יש אוכל מנחם: זה האוכל שאנחו אוכלים כדי להתעודד כשרע לנו.
אצלי זה הרבה פעמים שוקולד (מריר)…
אבל אנסקי – כמו כהן ורושפלד – בסב"כ מנסים להתחרות בשני באמירת שטויות. אין להם סיכוי.

4. יוסי:
4 בדצמבר, 2012, בשעה 11:31
גדול… ביטאת את מה שאני מרגיש… דקירות סיכה בבלון החשיבות העצמית והמודעות הפלצנית…

5. בלופ:
4 בדצמבר, 2012, בשעה 11:32
אני נהנית מכל מה שאת כותבת, תודה

6. סתם אחד:
4 בדצמבר, 2012, בשעה 11:41
ממש דרך נפלאה להעביר את החיים בצפיה בריקנות העלובה של הפרובינציאליים המנחמים שלא מבינים מה הם בדיוק מתרגמים מהביטוי האנגלי של comforting food
והכי מסכנים אלו שעושים אינטלקטואליזיה לפרחיות
לא כדאי להשקיע במקצוע אחר מלבד רכילות על כל מיני דוגמניות ובשלנים ופילוסופית המרקטינג שלהם?

7. רועי:
4 בדצמבר, 2012, בשעה 12:07
עינת,
מבלי להוריד מהפוסט, שלדעתי הוא כתוב היטב ונלחם (בצדק) ברדידות הלשונית שפושה בציבור ובטלויזיה, הייתי שמח אם תוכלי להתייחס לנקודה הבאה.
אוכל, וזו חוויה אישית שלי ושל אנשים נוספים שאני מכיר, בהחלט יכול לנחם את האדם.
למשל, מרק חם עם שורשים וירקות עושה לי את זה. לאבא שלי – מרק שעועית עם אורז, וכך הלאה.
מובן שהטעם הוא אישי אבל החוויה מוכרת. סוג אוכל מסוים, בגלל התכונות הפיזיות (חום, שובע) והמטען הפסיכולוגי (זכרונות, תחושת ביתיות ובטחון, וכיוצ"ב) יכול להשרות תחושה של נחמה (מכל דבר שממנו צריך המתנחם להינחם…).
אז השאלה היא האם את כופרת באפשרות הזו, או שמסכימה עם קיומה, אך לא מקבלת את השימוש של אנסקי וחיים כהן ב"אוכל מנחם"
תודה, רועי

8. יוני:
4 בדצמבר, 2012, בשעה 12:09
לא מסכים. יש סוג אוכל שהוא באמת מנחם. זה אוכל של בית, כבד, שאח"כ שוכבים על הספה.
אם כבר בדומיין הפסיכולוגיה עסקינן, אולי כדאי לך לברר עם עצמך למה אנסקי מעוררת בך התנגדות.

9. אילה:
4 בדצמבר, 2012, בשעה 12:22
שהחיינו – הסכמתי עם כל מילה.

10. מנחם:
4 בדצמבר, 2012, בשעה 12:23
להקיא

11. עברית מתחדשת:
4 בדצמבר, 2012, בשעה 12:41
כדי להבין מה זה אוכל מנחם, צריך להיות בנאדם מכיל.
מעין אגרטל לנרקיסים בסביבה.

12. יאיר:
4 בדצמבר, 2012, בשעה 12:49
תמיד חשבתי ש"אוכל מנחם" זה הקציצות של מנחם (ואשתו דליה) במסעדה שלהם ליד התחנה המרכזית הישנה בחיפה.

13. צנצנת:
4 בדצמבר, 2012, בשעה 15:00
למגיבה 11-עברית מתחדשת: תודה רבה. הרבה זמן לא צחקתי ככה.מבריק ומדויק.

14. עינת קדם:
4 בדצמבר, 2012, בשעה 15:34
לרועי (מגיב מס' 7)
אוכל יכול בהחלט לספק תחושה של נחמה, אבל זאת חוויה אישית, וכשזורקים סתם “הקנולוני שלך מנחמים” מתעלמים מכך וזה נראה סתם ניסיון יומרני להדביק מילה שיש בה עולם שלם של רגשות, על אוכל, מבלי לחוות את התחושה הזאת, וזה מה שהפריע לי.

15. דינה:
4 בדצמבר, 2012, בשעה 15:50
אייל שני – אמיתי?
הדבר האחרון שאפשר להגיד על השרלטן הדביק הזה שהוא אמיתי?
באיזה עולם בדיוק הוא אמיתי?

16. רועי:
4 בדצמבר, 2012, בשעה 20:37
תודה עינת. ההסבר משכנע.

17. דייט:
26 בינואר, 2013, בשעה 14:26
כתיבה יפה, כיאה לעורכת לשונית. מסכים עם כל מה שאמרת, כיף לקרוא!

18. ת:
13 בפברואר, 2014, בשעה 23:15
יש דבר כזה אוכל מנחם זה אוכל שעושה לך פשוט טוב ונותן לך תחושה של בית או שיש בו הרבה סוכרים ופחממות שנותנות לנו סוכר ואנרגיה או טעם שמענג שמשכיח לרגע את הצרות.
מוזר\ בתור בן אדם עמוק, מפתיע שאת לא מצליחה להבין את הצירוף המילים המטפורי הזה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.