כשאני שומעת את הצירוף "ניצול ציני" ("זהו ניצול ציני של הפיגוע"), אני תוהה ממתי הפכו כל הניצולים להיות כל כך ציניים;
כשאני שומעת את הביטוי "דרך אגב" (שאלה: "מדוע ישראל שותקת לחמאס?" תשובה: "דרך אגב, יש לי שני הסברים לכך"), אני שמה לב שלאחרונה כל אמירות האגב הפכו להיות חלק בלתי נפרד מנושא השיח;
אני גם שואלת את עצמי ממתי הפכו כל הדברים שאינם מקובלים על דעתו של אדם להיות בגדר דמיון שווא, חיזיון, הלוצינציה, דלוזיה, חלום בהקיץ, ובמילים אחרות: הזויים;
וממתי הפכו כל הדברים המזעזעים להיות מצמררים;
ולמה כשמתכוונים ל"לא", אומרים "לא בדיוק", "לא כל כך", "לא ממש" או "אין מצב" ("מצאת את הטבעת שלי?" "לא ממש");
למה אומרים "בעיקרון" כאשר מדברים על עניינים יומיומיים שאינם עקרונות;
וכשמישהו אומר לי "אהבתי", אני רוצה מיד לשאול אותו אם גם עכשיו הוא אוהב, ואם לא, מה אירע בשבריר השנייה הזה שחלף שגרם לו לשנות את דעתו;
כשבן זוגי אומר שהוא נמצא במערכת יחסים, מתעורר בי מיד הצורך לצאת מהמערכת הזאת ולו רק כדי לא להיות שותפה פסיבית לביטוי סתמי כל כך;
כשאני מספרת על מישהו שהוא ממש אמין, אני כבר רואה איך אני הולכת לאכול אותה ממנו בגדול;
כשאומרים לי "וואלה? את לא נראית", אני תוהה עד מתי אוכל להמשיך ולהתל כך בזמן;
כשהוא אומר "טוב לי איתך", אני מיד חושבת על עינת האחרת, ואז אני מושיטה לה יד ולוחשת: 'לא שכחתי אותך, וכשיום אחד הוא יגיד לך אני הולך, אהיה איתך. תהיי חזקה'".
היא צודקת. אם אנשים היו נמנעים משימוש במילים האלה, השפה העברית היתה טכנית, קרה ומנוכרת. אוטומטית. המילים היו מעבירות את התוכן הרצוי אך לא את הרגש והמסר המסתתר מאחוריהן.
השפה העברית דינאמית ומשתנה, אך נותרת יפה תמיד מאחר שבכוחה לספוג את השינויים המתחוללים בה ועדיין לשמור על צביונה הייחודי.במאמרים שלי על השפה העברית אני מצביעה על תופעות ומגמות בשפה. לו התיימרתי לייצג את השפה העברית ואת כבודה האבוד, זה היה פשוט ניצול ציני של השפה העברית. ודרך אגב, לא זו הייתה הכוונה.
"ואני חושב שזה היה ניצול מאוד מאוד ציני של הקלות הבלתי נסבלת, דודו, שאפשר להשפיע על דעתך." (שי חי, האח הגדול עונה 7, פרק 3, קשת) |
*******************
ניתוח / תיעוד מילים
אוהב את מה שאת אומרת (-:
לילה של קסם עינת
אבל זו עברה מעולם העברית לעולם אחר לגמרי.
המילים שלך מרגשות.
ולא ממש יודע, אבל מקווה שלא ילך..
מבטיח להשתדל להבא (-*
להתראות ברשומות הבאות
כבר ציינתי בפנייך שאני אוהבת לקרוא את הרשימות שלך, אולם לפעמים את נוקטת גישה קיצונית מידי לטעמי. בנוגע לסגנון התבטאויות בחיי היום יום שלנו: עברית היא שפה יפה, אך אי אפשר להשתמש בשפה תנכית/ספרותית/שפה תקנית. מה לעשות שיש שפה תקנית ויש שפה מדוברת עם סלנג טרנדי שרוב שכבות האוכלוסיה משתמשים בה, והדור הצעיר כמו בתי וחברותיה חוגגים עליה (על השפה והסלנג) אני מקוה שירדת לסוף דעתי ואם לא, אז כנראה שלא הבנתי מה רצית לומר ברשומתך זו. ולסיכום, אני דלוקה על הראש שלך. המשיכי להיות חזקה ולקוות רק לטוב.
תודה על תגובתך החכמה.
ביקורת זה לא דבר רע, אני רואה בביקורת דבר בונה. אל לך לשגת וחלילה לא להתנצל. המיוחד שבך הוא הפתיחות והישירות. כיף לקרוא את המלים שלך.
1. הבלשן למד: 26 בנובמבר, 2012, בשעה 13:30
את מתעלמת מכך שבחלק מהמקרים שתיארת (הייתי רוצה לשאול אותך) זו פשוט צורה שאולה מהאנגלית, ומשאר השפות האירופיות. בשפות הללו נהוג מודוס הקוניוקטיב (subjunctive mode) כמודוס (מערך נטייה לפעלים) שמתייחס למצבים לא-ודאיים או ספקולטיביים בעתיד, וכן לרצונות ותקוות סובייקטיביות, ובו עושים שימוש גם בצורת הנימוס: would you join me? could you pass me the sugar? שיש לתרגם: 'האם היית מצטרפת אלי?', 'האם היית יכולה להעביר לי את הסוכר?' . בעברית אין צורה כזאת (בתרגומים ישנים משתמשים בפועל להואיל, אבל אין בו שימוש בשפה המדוברת). וכיוון שבאנגלית הקוניוקטיב זהה לזמן עבר במרבית הפעלים, אך טבעי לתרגמו לעברית בזמן עבר: 'רציתי לבקש ממך', בדומה לגרמנית ich moechte ולא ich mag בהווה שיישמע ממש מוזר.
זה קצת דומה לשימוש בעתיד במקום בציווי בעברית מדוברת, שבא להתגבר על הבוטות של הציווי (בשפות אחרות משתמשים בגוף שלישי, צורת רבים, קוניוקטיף, או כולם ביחד לאותה המטרה). טעות, נכון, 'תלך מכאן' זו טעות – אבל טעות שמבטאת צורך חברתי ראוי.
יש כאן ניסיון חברתי לרכך את הקשיחות של העברית, ולהציע משהו מהעמימות והנימוס של השפות האירופיות. ומה רע בזה?
18. עינת קדם: 26 בנובמבר, 2012, בשעה 22:48
שלום למגיב מס' 1 (הבלשן למד):
קראתי בעניין את תגובתך, ואהבתי אותה (ואני עדיין אוהבת), ובייחוד את המשפט: "יש כאן ניסיון חברתי לרכך את הקשיחות של העברית, ולהציע משהו מהעמימות והנימוס של השפות האירופיות. ומה רע בזה?"
אין בכך כל רע. אני מתארת תופעות, שימושים, מנתחת אותם, קצת מלגלגת, בשביל ההומור, אבל אם תיכנס לעמוד "דברים מעצבנים בשפה העברית" באתר שלי תראה שבהקדמה אני מפנה לפוסט שכותרתו "עברית שפה יפה" וכך כתבתי:
"… אם אנשים היו נמנעים משימוש במילים האלה, השפה העברית היתה טכנית, קרה ומנוכרת. אוטומטית. המילים היו מעבירות את התוכן הרצוי, אך לא את הרגש והמסר המסתתר מאחוריהן.
השפה העברית דינאמית ומשתנה, אך נותרת יפה תמיד, מאחר שבכוחה לספוג את השינויים המתחוללים בה, ועדיין, לשמור על צביונה הייחודי.
במאמרים שלי על השפה העברית אין זו ביקורת על האנשים שמשתמשים במילים או בצירופים מסוימים. אני מצביעה על תופעות ומגמות בשפה. לו התיימרתי לייצג את השפה העברית ואת כבודה האבוד, כביכול, זה היה פשוט ניצול ציני של השפה העברית. ודרך אגב, לא זו הייתה הכוונה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.