"מטומטמת" 1: שירי עומדת בכיתה, מחזיקה כוס חד פעמית ושותה. אחד הנערים עובר ודוחף אותה חזק בלי להרגיש. הכול נשפך עליה:
שירי: אח, יא כושילאימאימאימא שלך.
חברה: עזבי הוא לא שווה את זה.
שירי: אתה לא מסתכל לאן אתה הולך?
הנער: סתמי יא שטוחה.
שירי: איך קראת לי?
הנער: שתקי, יא פטמונת דאון.
(שירי רצה לעבר הנער, קופצת עליו ורוכבת עליו ומכה אותו)
קולות ברקע: תהרגי אותו.
הנער: רדי, יא בת שרמוטה.
שירי: תגיד את זה שוב, תגיד את זה שוב, יא בן זונה! תגיד את זה שוב. רוצה להגיד את זה שוב? נו, תגיד שוב, אה? נו, תגיד את זה שוב!
(מטומטמת, עונה 1, הוט, 2016)
זאת לא עבודה אקדמית שמוגשת לאוניברסיטה, זה לא מאמר דעה שמתפרסם בעיתון, זה לא פוסט שעלה אחרי שנכתב קודם בטיוטה - זהו דיבור טבעי ספונטני שמאפיין את הדמות וכך עליו להישאר.
עורך בעריכה ספרותית אמור להיכנס לנעליהן של הדמויות שלו ולהילחם עליהן ולא להיכנע לשיקולים דידקטיים של עריכה תקנית. הדמות של שירי כפי שהיא מוצגת כבר בדקה הראשונה בסדרה "מטומטמת", לא יכולה להגיד "שוב", בטח לא כשהיא רותחת מזעם, היא תגיד "תגיד את זה שוב פעם" או "תגיד את זה עוד פעם, יא בן זונה! תגיד את זה עוד פעם. רוצה להגיד את זה עוד פעם?"אולי במקרה הזה היוצרת בת חן סבג היא זו שאחראית על "שוב" (כי אין הבדל בין מה ששירי אומרת לבין מה שמופיע בכתוביות), אבל זאת הזדמנות לדון כאן בנוכחות של עריכה לשונית.
למשל, כשמדביקים לדמות סמיכות שאינה טבעית לה, זוהי דריסת רגל שהתוצאה שלה היא פגיעה ברוח היצירה, בנשמה שלה וביופי שלה. השפה צריכה לשקף את המציאות של הדמויות ולא את שיקולי העריכה. כשהחוקר בסדרה "עקרון ההחלפה" אמר לבן של אטלס "כנס כנס לאוטו", העורך לא שינה את זה ל"היכנס היכנס לאוטו" למרות שהוא יודע שיש הבדל בין כניסה לבין התכנסות.
גבולות העריכה הלשונית בכתוביות בדרמה טלוויזיונית צריכים להיות ברורים: על העורך לכתוב את המילים שנאמרו על ידי הדמויות באופן ברור וללא שגיאות (למשל, "חוות דעת" ולא "חות דעת", "לכרכר סביבו" ולא "לקרקר סביבו") ולהתאים את כתיבתן למשמעות המשפט (ראָיה או ראִייה? יאלץ או ייאלץ? ציִד או ציָיד? וכדומה), אך עליו להישאר נאמן למילים, כיוון שהן חלק בלתי נפרד מהמאפיינים של הדמויות ומרוח היצירה.
כשאני צופה בסרט ישראלי, אני לא רוצה שיציגו לי עולם מאורגן של שפה תקנית. אני רוצה להקשיב למנגינה שעולה מהאמירות ולראות תיעוד נאמן שלהן, אני רוצה להישאב פנימה לתוך העלילה בלי להרגיש את הנוכחות של המצלמה, של הבמאי או של העורך.
בצילומים - אדום מסמן "לא הייתי עושה את זה" וכחול מסמן "טוב".
אור אמרה לשי חי: "אתה יודע איזה דברים עשיתי בחיים שלי, שי?", אך בכתובית שינו ל: "אתה יודע אלו דברים עשיתי בחיים שלי, שי?"(האח הגדול 7, קשת, 2016, צילום מסך - יוטיוב תקשורת ציונית 🇮🇱).
זה לא טבעי. ברומן או בסיפור זה פוגע ביצירה. בכתוביות ודאי שאין לשנות את מה שאור אמרה (במשמעות which יש לכתוב "אֵילו").
 |
| נכתב בכתובית בתרגום הסרט: "אלוהים, אילו דפוקים". (מתוך "ההוראות אינן כלולות", שודר בהוט דרמה). בעריכת תרגום ובעריכה ספרותית של טקסט, טבעי יותר לכתוב "אלוהים, איזה דפוקים" |
 |
| דודו כהן אמר "איזה כוסית את", בכתובית זה שונה ל: "איזו כוסית את" ("האח הגדול" עונה 7, מאקו, 2016). בטקסטים טבעי יותר לכתוב "איזה כוסית את", וכמובן בכתובית יש לצטט את הנאמר. |
 |
| נכתב: "מוניק, נשמה שלי, הי, תסתכלי עליי" (הסדרה "בובות", הוט, 2007-2008). נכתב כפי שנאמר "תסתכלי" בעתיד ולא "הסתכלי" בציווי, וכך צריך. |
 |
לירוי לנתי: "את החברה הכי טובה שלי. מה, מה אני יעשה פה בלעדייך?" (מטומטמת, הוט). בבחירה במילה "יעשה" כפי שלירוי אמר, מעבירים את האווירה, את השפה ואת עולמן של הדמויות באופן אותנטי. "אעשה" הייתה מקלקלת את האותנטיות. |
 |
| דיאן אמרה לנתנאל: "אני שמה משקפיים כי יש שמש" (האח הגדול, עונה 4, רשת, 2022), ובכתובית שינו ל: "אני מרכיבה משקפיים..." בכתוביות חשוב לצטט בנאמנות את דברי הדובר ולא לחנך. בטקסטים (ספרים, סיפורים וכו') שמבטאים דיבור חי של דמות שהסגנון שלה הוא שפת דיבור קלילה, זה לא הגיוני שהיא תגיד "מרכיבה משקפיים". מורגשת בבירור התערבות של עריכה לשונית שלא מבטאת את דמותה של דיאן, וכך גם אם דיאן הייתה דמות בספר. במקרה של אנשים עם מוגבלות בשמיעה, שיבוש כזה פוגע בהנגשת הטקסט עבורם. בנוסף, זאת לא טעות להגיד "שמה משקפיים", כמו שזאת לא טעות להגיד "לזרוק צעיף". זה סגנון דיבור ולא צריך לשנות אותו. |
 | |
|
 | |
|
 |
טליה אמרה לאופק: "אבל שזה נוגע למישהו אחר...", ובכתובית זה תוקן ל-"כשזה" (האח הגדול, עונה 4, רשת, 2022). במקרים כאלה התיקון לגיטימי. הוא לא מורגש ולא פוגע בסגנון, והוא אף נחוץ, כי "שזה נוגע" יכול להטעות. |
 |
בר נסערת, כועסת מאוד על נתנאל וצועקת כל הזמן, אחרי שגילתה שנתנאל לא תרם לניקיון המטבח אחרי ערב הברביקיו והלך למיטה בזמן שהיא והבנות מנקות. בין יתר המילים שבר צעקה לנתנאל או על נתנאל, היא אמרה בכעס - "החתיכת חי בסרט, הילד כאפות הזה... "החתיכת...האפס הזה", אך בכתוביות שינו ל- "חתיכת החי בסרט, ילד הכאפות הזה... חתיכת האפס הזה". (האח הגדול 4, רשת, 2022). זה מגוחך ולא אמין. הרי זה לא הגיוני שאדם כועס יקפיד על סמיכות ("על עריכה מקובעת - המיוחדת"). זה גם פוגע בנגישות. למשל, אנשים עם מוגבלות בשמיעה שמסתמכים רק על הכתובית, לא יוכלו להיכנס לעולמה של בר הכועסת. בנוסף, לדעתי יש להתייחס לכל ביטוי כמקשה אחת: "חתיכת-חי-בסרט"; "ילד-כאפות"; "חתיכת-אפס", ועל כן הצמדת ה' הידיעה לכל ביטוי בתחילתו כפי שבר עשתה, לא רק טבעית יותר, אלא גם נכונה והגיונית יותר. |
 |
בר הנסערת אמרה: "החתיכת... האפס הזה", אך בכתוביות שינו ל- "חתיכת האפס הזה". (האח הגדול 4, רשת, 2022) |
 |
שרין אמרה לשחף: "אני בתובנות שמילים זה דבר חשוב" (האח הגדול 4, רשת, 2022), ובכתובית כתבו כפי שאמרה ולא תיקנו ל"מילים הן...", וטוב שכך, אבל נראה לי שדבריה נשמרו רק משום שבמקרה הזה יש התאמה בין "זה" בזכר ל"דבר חשוב" בזכר. אומנם יש להתאים את האוגד ל"מילים", אבל טוב שדבריה של שרין נכתבו כפי שאמרה אותם. |
 | |
|
 |
צילום מסך: לייה גיל, פאני בר מוחה ואודליה סוויסה - הישרדות VIP 5, רשת 13, 2021. אודליה אמרה ללייה "חלום שלי שנגיע בנות. איך אני איתך?", ולא "החלום שלי". השמטת ה' הידיעה מכוונת, במסגרת הביטוי. בכתובית זה נכתב עם ה' הידיעה. |
**************************************
סוגיות בעריכה לשונית ובעריכה ספרותית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.