יום שישי, יוני 11, 2010

מסירת מידע בכתיבה

"היפים והאמיצים" (dailytelegraph)

"היפים, האמיצים והכותבים" פורסם בתפוז ב-11.6.2010; "למה סתם לייגע?" פורסם בתפוז ב-21.6.2010

אחד הסימנים המובהקים לכתיבה לא טובה בכתיבה יצירתית או ספרותית הוא כשהכותב מנסה לדחוס עבורנו כמה שיותר מידע בזמן הלא נכון ובדרך הלא נכונה.

דוגמה למשפט כזה: "את יודעת שאף פעם לא בגדתי בו? את יודעת כמה אני מטייל בעולם במסגרת עבודתי, 12 ימים בחודש אני בארה"ב, נותנת שירות לחברות שצורכות את המערכות המשוכללות שהחברה שבבעלותי מוכרת, ואף פעם לא בגדתי בו".

איזה מזל שבנשימה אחת נאמר לנו שהיא נותנת שירות לחברות שצורכות את המערכות המשוכללות שהחברה שבבעלותה מוכרת. אחרת לא היינו מבינים מה קורה שם והמתח היה הורג אותנו במקום.

כתיבה כזאת מזכירה לי את הסדרה "היפים והאמיצים". פעם צפיתי בה. כל הזמן הם מחפשים שם אחד את השני: איפה רידג'? הוא לא היה איתך? איפה ברוק? היא היתה כאן כרגע. איפה ת'ורן? איפה סטפני? והנשאל מוסר את המידע. דחיסת המידע ביפים והאמיצים היא מעין תמצית של הפרקים הקודמים, כדי שמי שפספס יהיה מעודכן:

"כן רידג', אתה יודע שהיום מתקיימת תצוגת האופנה של החברה המתחרה שלנו, חברת טייגר, זאת שכל הזמן מנסה להפיל אותנו ולהעתיק את הדגמים המדהימים שלנו, שיוצר אותם עבורנו זה ששכרנו לא מזמן, זה שאנחנו משלמים לו כל כך הרבה כסף ושמתעסק עם הבת של המנקה. והמנקה היא לא סתם אחת. היא חברת הנעורים של הבעלים. הוא זרק אותה ולא ידע שהיא בהיריון. גם אם הוא היה יודע הוא היה זורק אותה. הוא אמר לי את זה בפרק הקודם".

אז אם אתם כותבים ספר או סיפור, ולא טלנובלה, ואם אתם מספיק אמיצים וסומכים על הקורא, אל תגלו את הקלפים בשליפה אחת ואל תעשו זאת בצורה שקופה כל כך. תנו לקורא להיות סקרן, בנו את המתח ואת המידע בצורה חכמה.


"למה סתם לייגע?" 

יש אנשים שחושבים שאם הקורא לא יקבל את כל הפרטים במלואם כמו בדוח משטרה, הוא יפספס את העלילה ולא יוכל להסיק בעצמו מה קרה שם.

דוגמאות הנוגעות לכתיבה ועריכה ספרותית:

  • "עכשיו יכולתי לעשות כך וכך, ואכן כך עשיתי", או: "החלטתי לעשות כך וכך, וכך היה". אם יכולת לעשות את זה, או אם החלטת לעשות את זה, סימן שכך עשית, אלא אם כן כתבת מדוע לא יכולת לעשות זאת או מדוע לא עשית זאת.
  • "כמעט אמרתי לה כך וכך, אבל לא אמרתי". אם זה "כמעט" (וגם אם תכתוב מה קרה הלאה) אנחנו מבינים שלא אמרת. סמוך על האינטליגנציה שלנו.
  • שאלתי", "אמרתי", "עניתי" וכו'. פעמים רבות זה מיותר, בייחוד כשיש דיאלוג בין שני אנשים, ואז זה פעם הוא פעם אתה, ובייחוד כשדו-השיח מתנהל בין זכר לנקבה.
  • חזרה מרובה על שמה של הדמות מייגעת מאוד, וכך גם חזרה מרובה על הגוף "היא", "הוא". יש פתרונות יצירתיים שמגוונים.
  • "למה הוא פעל כך? בטח יש לו משהו להסתיר, שאלתי ועניתי לעצמי". זה ממש מיותר, לא? (קבעתי ומיד אחר כך שאלתי שאלה רטורית שהתשובה עליה ידועה מראש).
אז למה סתם לייגע?


"היי, זיו, זאת אני, לבנה" (מתוך הטלנובלה "לגעת באושר", הוט). אם "זאת אני", "לבנה" מיותר. זה לא הגיוני שבת הזוג תתקשר לבן זוגה ותזדהה בפניו. הוא בוודאי מזהה אותה לפי קולה

"הלו, יסמין? זה אביב" (מתוך סדרת הדרמה האוטוביוגרפית "שנות הירח" שיצר אביב גפן, הוט, מרץ 2022. גם כאן זה לא טבעי שבחור שיש לו בת זוג שמכירה אותו ואת קולו, ישאיר הודעה כזאת)
גגג האחת  11/06/2010 11:04
• אוי!
לרגע חשבתי שאת מתכוונת אלי (הרי ידוע לכולם שכל העולם סובב סביבי, ואם מישהו, כמו לדוכמא גלילאו, אמר אחרת הרי אין זאת שהוא התבלבל או שפשוט היה לו יום רע), כי גם אני מביאה המון מידע וכמה שיותר מהר ואם אפשר - אז גם כמה שיותר דחוס, לכל רשומה אבל זה רק בגלל שאני לא אוהבת רשומות ארוכות. בעצם גם אין לי שום דבר מותח לספר. כשגיליתי כשמדובר רק בצעירים חסרי מנוח, שיחררתי לחלל העולם אנחת רווחה ארוכה וממושכת.
אז תהני לך מהטלוויזיה, ובכלל מהשבת הבאה עלינו לטובה ולהקראות!


המילים של עינת  11/06/2010 13:42
• כנראה שלא הייתי ברורה מספיק
ומהרשומה שלי עלה כאילו אני כותבת על היפים והאמיצים. המטרה הייתה לכתוב על סגנון כתיבה שדוחס מידע כמו שעושים בטלנובלות. שיניתי עכשיו, אני מקווה שעכשיו זה ברור יותר.



לשונאי10  11/06/2010 11:11
• אהבתי את הרשומה!
כל כך נכון, ומה שכתבת על "היפים והאמיצים" - שנון, מצחיק ובעיקר נכון ומדויק.
אהבתי!!!
:-)


המילים של עינת  11/06/2010 13:43
• היי יאיר, אם הטעיתי גם אותך
קרא מה השבתי לגגג. בהתאם לכך תיקנתי את הרשומה.


מנורה  11/06/2010 12:11
• יווווווווווטוב שעדכנ ת אותי המוון
זמן לא ראיתי עכשיו אוהבת סדרות ספרדיות
ואכן את צודקת יותר מידי מעיף ומשעמם
סוף שבוע טוב♥


המילים של עינת  11/06/2010 13:44
• אני רואה שהטעיתי אותך מנורה יקרה,
ואינך היחידה. תיקנתי את הרשומה ואולי עכשיו זה ברור שהתכוונתי לסגנון כתיבה ולא לטלנובלה עצמה.


motior  11/06/2010 13:18
• ואני מהכותרת חשבתי
שאת רומזת שמי שכותב הוא לא יפה ולא אמיץ... ואחרי שכמעט נעלבתי הבנתי שבעצם את כותבת על סדרה שמעולם לא ראיתי בשם "היפים והאמיצים" שבה מדברים במשפטים ארוכים שמקפלים בתוכם המון מידע ולא עוצרים אפילו רגע לנשום ואם זה באמת כך אז אני מרגיש שאני שכאמור מעולם לאר ראיתי את הסדרה המדוברת לא הפסדתי דבר


המילים של עינת  11/06/2010 13:37
• זה לא על הסדרה. זה על כתיבה
שהיא כמו טלנובלה
ותיקנתי את הרשומה כדי שעכשיו
זה יהיה ברור יותר :)


שרוני 18  11/06/2010 13:45
• ותתשבו בצופים גברים . המוח לא מעבד
יותר מידי פרטים. האוזן של הגבר סלקטיבית ושומעת כך -
ברררררררררררררבגד ברררררררררררררבגדבררררררררזיין בררררררררררהמתחרמנה...


micka0011  11/06/2010 16:58
• אין לי מושג
מה היה כתוב קודם, אך מקריאת רשומתך כעת ניתן להבין כי היפים והאמיצים הם רק דוגמא.
דחיסת המידע יכולה להיות מייגעת ביותר
במיוחד אם היא מגיעה בלי מרווחים בין פסקה לפסקה.
המטרה היא לקרוא בצורה קולחת ולא לחזור על קריאת המשפט פעמיים או שלוש על מנת להבין (ולזכור) למה התכוון המשורר.
שבת נעימה


עדי א רן  11/06/2010 22:04
• My son, he`s a doctor
המשפט שהבאת מתוך הספר שאת עורכת, שהביא לך את הג`ננה - מזכיר לי קטע מסרט שנצרב אצלי. אולי משהו של וודי אלן - אני לא זוכר בדיוק, ואולי גם התיאור לא לגמרי מדויק, אבל העיקרון הוא:
השוטר פוגש את האשה הזקנה שהייתה אולי עדה לפשע כלשהו.
השוטר: מתי זה קרה?
הזקנה: אתמול בערך בתשע, בדיוק דיברתי עם הבן שלי, הוא רופא, אתה יודע, מצליח מאוד עכשיו בניו ג`רסי, אבל אף פעם אין לו זמן לדבר איתי...
אפשר לנחש כבר איך זה ממשיך.


אתי אברהמי  12/06/2010 08:34
• אל תגלו את הקלפים בשליפה אחת
מתאים להרבה מצבים. פעם ראיתי את הסידרה שנים שלא.
הפסקתי להתמכר לנובלות למניהן(-:


ע נ נ ת  13/06/2010 22:00
• זה באמת כתיבה
ברמה מאד רדודה...
ואני מאד לא אוהבת את המשפטים הדחוסים האילה, שמוסיפים פרט על פרט. עד שמגיעים לסוף המשפט, כבר שוכחים מה היה בהתחלה...


עופר D  06/07/2010 07:23
• תודה על הטיפ
אם אכתוב פעם, בטוח שאזכור את המלצתך.
ותודה שהזכרת לי את הסדרה המגוחכת ההיא, שזוגתי היתה צופה בה מידי פעם, ולא משנה כמה פספסת, תוכ שניה שטים בזרם העלילה המופרכת.
בוקר טוב, עינת
והמשך שבוע מוצלח לך

*********************************

שרוני 18  21/06/2010 09:49
• זה משהו שהיה צריך להלמד בבתי ספר
החל מכיתה א` . זה היה תורם רבות לתקשורת בין בני אדם. לקוניות זה לא בהכרח משהו רע.


המילים של עינת 21/06/2010 11:24
• אני זוכרת רק דבר אחד שלמדנו בחיבור:
לכל דבר יש פתיח, אמצע וסוף. 


גגג האחת  21/06/2010 12:58
• רעשית, זה מאד מעניין אותנו
 או לפחות אותי, כמו כל דבר שאת כותבת. הפעם אפילו אין לי השגות וזו התקדמות יפה. 
את בהחלט מוזמנת לעשות הגהת עינת לתגובה שלי. זה יהיה מאד מעניין, ולא פוגעני עבורי.
אז המשך יום מוצלח!



המילים של עינת  21/06/2010 13:40
• תודה על החיזוק.



ע נ נ ת  21/06/2010 13:53
• מונטי פייתון, למשל,
כדי להבהיר נקודה, היו פותחים מילון ומשתמשים בכל המלים הנרדפות של מושג מסוים.
זה בולט מאד במערכון "התוכי המת" (Dead Parrot Sketch) - ג`ון קליז ספר פעם, שהם פתחו מילון מלים נרדפות - ומה שהוא אומר שם על התוכי המת זה פשוט רשימת המלים הנרדפות שהיו במילון... ;-)


מנורה  21/06/2010 16:46
מלמד ומענין
יום טוב♥


אתי אברהמי  21/06/2010 20:42
• כל כך נכון
את מאתגרת מרשומה לרשומה


nomi99  23/06/2010 10:49
° נהדר!!


עופר D  14/07/2010 08:43
• תודה על השיעורים
בזכותך אני מודע יותר למה מעצבן לי בטקסטים (-:
בוקר טוב, עינת יקרה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.