יום שבת, יוני 06, 2015

אמרתי לו, הוא אמר לי

"לך תתרגל איתה" ו"'מה?!' הוא שאל בתמיהה" פורסמו בתפוז ב-8.2.2012


"הוא אמר לי: איתך אני משתגע, איתה אני רגיל"
(מתוך השיר "לך תתרגל איתה", מילים, לחן וביצוע: אתי אנקרי)
פעמים רבות בכתיבה, ה"אמרתי לו" ו"הוא אמר לי" הופכים את הטקסט למלאכותי:

"לך תתרגל איתה", אמרתי.
"מה?" הוא אמר.
"מה אתה לא מבין?" אמרתי.
"תראי... זה לא בדיוק זה", הוא אמר.
אם לכותב יש דבר מה להוסיף לתיאור הדמות או האמירה, הוא יכול לעשות זאת, אך גם כאן כדאי להיזהר, אחרת זה נראה כך:

"לך תתרגל איתה", אמרתי לו בהתרסה.
"מה?" הוא שאל בתמיהה.
"מה אתה לא מבין?" שאלתי אותו בלגלוג.
"תראי... זה לא בדיוק זה", הוא השיב לי בהיסוס.

בניגוד לכתיבה לילדים, בכתיבה למבוגרים אין צורך ב"תרגום בגוף הסרט". בהמלצותיי על שימוש מבוקר בסימני הפיסוק אני כותבת שהמילים הן שצריכות להביע - לא הסימנים. כך גם כאן. אם לאמירות יש עוצמה משלהן, אם הכותב מביע באמצעותן את התמיהה, את הלגלוג, את ההתחמקות - לא תמיד צריך לתאר את האופן שבו הן נאמרות. זה מייגע, זה מתאמץ מדי ואפילו מעליב את הקורא. הכותב צריך לשדר ביטחון בכתיבתו ולא להלעיט את הקורא במה שהוא רוצה שהוא יבין. זה דומה למירכאות בסגי נהור, לסימן שאלה שאחריו בא סימן קריאה, לשלוש נקודות שמטרתן ליצור דרמה (במקום סימן להתפתלות, היסוס או קטיעת הרצף בשל סיבה כלשהי):
"בטח", היא אמרה בלעג, "היום היית ממש 'נהדר' אליי, פשוט 'נהדר'..." (מירכאות מלגלגות + שלוש נקודות)
"רגע, את באמת חושבת שלא הייתי בסדר איתך?!" הוא נדהם (סימן שאלה + סימן קריאה לציון שאלה רטורית)
יש תיאורים שבאים אחרי אמירה של הדמות, שיש להם מקום. למשל, הדמות עושה משהו תוך כדי אמירה, יש למספר משהו להגיד על פניה, על קולה, על הבעתה:
"בטח", היא עיוותה את פניה, "היום היית ממש נהדר אליי, פשוט נהדר".
"רגע, את באמת חושבת שלא הייתי בסדר איתך?"
הוא עמד קרוב אליה. שרירי פיו רעדו. לרגע חשבה שהוא עומד לפרוץ בבכי.
"לא... בכלל לא..." היא החליטה שהפעם לא תרחם עליו.
"די כבר! אני לא רוצה לשמוע יותר!"
עכשיו הוא כבר צעק, והיא ידעה שכללי המשחק עומדים להשתנות.

לסיכום, (היא אמרה), יש אינספור אפשרויות. אל תצמצמו אותן ל"אמרתי-לו-הוא-אמר-לי".

דן דין נא טרקדו נא נא.




קטנים כגדולים  08/02/2012 08:03
• קראתי, החכמתי ולמדתי
בתקווה שגם הפנמתי!
תודה, עינת!


המילים של עינת  08/02/2012 18:00
° בבקשה מותק ♥ ל_ת
 
עופר D 08/02/2012 10:20
• תודה על ההבהרות
אולי אדע להיזהר מליפול בעניין הזה מעכשיו :-)

המילים של עינת  08/02/2012 18:03
• אתה בסדר אתה, וכמו שאביך כתב לך
בבלוג (אני קוראת אבל לא תמיד מספיקה להגיב): "הי עופר'לה. כל פעם אני נפעם מחדש מיכולת הכתיבה שלך. אולי טעית במקצוע?"
הוא צודק ♥


עופר D  09/02/2012 02:20
• עינת יקרה
 תודה! שמח שאת ממשיכה לבקר אצלי, אם כי הייתי כמובן שמח יותר לראות סימני נוכחות :-) ולגבי הציטוט - ראוי לו לאדם לדעת את מגבלותיו. בתור תחביב, הכתיבה מהנה עבורי מאוד. ראוי לא להתיימר ולהתייהר במה שמעבר ליכולותיי :-)
חיבוק ממני {}


גגג האחת  08/02/2012 13:05
קראתי וגם הרגשתי, אבל קשה לומר שממש הבנתי.
• מבחינתי זה לגמרי קסם
 זה קצת דומה מבחינתי להשוואה בין שני אנשים שהאחד לא כל כך מוצלח - טרחני, משעמם ומרבה באמירת דברים צפויים ואילו השני - וואו - מקורי, משעשע ומרתק. הראשון לא חביב על הבריות ואילו השני הופך מסמר הערב בכל סביבה אליה הוא נקלע.
אבל לא ברור לי איך להמנע מלהיות הראשון ובעיקר לא איך להפוך להיות השני.
שלא תביני לא נכון - מאד נהניתי לקרוא וההשפעה הרגשית של השינויים הכאילו מינוריים שערכת הייתה עצומה, אבל אין לי מספיק שליטה בסימני הפיסוק ומן הסתם חסרים לי דברים נוספים מכדי שאוכל להשתמש בהדגמה ובמידע באופן פרקטי ומושכל.
נראה לך שייאוש דומה באופיו הוא שהוביל את אתי אנקרי לחזור בתשובה? :-P
תודה רבה לך. את ממש מוכשרת ברמות!


המילים של עינת  08/02/2012 17:52
• אני מבינה למה את מתכוונת,
 ובדיוק בשל כך אני לא פותחת סדנאות בכתיבה יצירתית. כתיבה היא עניין של תחושות בטן, אי אפשר להעביר את זה לאחרים. אפשר רק להדגים את ההבדלים, אבל בפועל אי אפשר ליישם את זה אחד לאחד. אבל הנה, אני רואה שדווקא למדת משהו. כתבת "נראה לך שייאוש דומה באופיו הוא שהוביל את אתי אנקרי לחזור בתשובה?", ולא "נראה לך שייאוש דומה באופיו הוא זה שהוביל את אתי אנקרי לחזור בתשובה?"
אמנם קל יותר ליישם תיקוני לשון כמו אלה, אבל גם טיפים יכולים לעזור מבלי שנרגיש בכך, אם נזכור אותם.
תודה מתוקה שלי ♥


שרוני 18  08/02/2012 18:00
• יפה! הערת הסכום שלך מזכירה
לי שיחה בין שני עיראקים רמת גנים מתקופת ילדותי - אמרתי לו , אז הוא אמר לי , אז אמרתי לו , אז הוא אמר לי ....ובסוף - "נכון שהצדק עימי?"


עדי א רן  08/02/2012 19:39
• שאל שאלה, וענה בתשובה
 בעברית קורה לא מעט שחוזרים בחזרה, אז למה לא לומר באמירה (או להגיד בהגדה)? ובאנגלית יש האומרים: less is more (ולדעתי הצדק עימם).
אתי אנקרי, לדעתי, כתבה כפי שכתבה בכוונת מכוון. אחרת השיר לא היה מוצלח.

המילים של עינת  08/02/2012 20:22
• גם אני מצדדת ב-less is more.
ואתי אנקרי מדהימה! הביקורת לא מופנית למילות השיר, השיר רק מדגים את טיעוניי בכתיבה ספרותית.

אנימו 08/02/2012 21:07
• משתדלת לגוון.
לפעמים מצליחה. לפעמים מתחמק לי....


המילים של עינת  10/02/2012 10:33
° :) 
♥ אוהבת אותך!


אנימו  10/02/2012 16:03
• וואו. עכשיו עשית לי את השבת. ♥♥
חיבוק בחזור.


motior  08/02/2012 21:10
• אני דווקא אוהב את השיר הזה...
אבל זה כמובן מתאים לשיר ולא לסיפור :-)


המילים של עינת  10/02/2012 10:32
• גם אני אוהבת את השיר הזה,
ואת שאר השירים שלה מאותה תקופה :)

ע נ נ ת  09/02/2012 17:54
• אני אומרת, שיש לומר את הנאמר
באמירה אמירתית.....
ובהחלט עשית זאת.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.