5.17.2015

בוא



התפרסם לראשונה בתפוז, "למה מי אתה?!", 7.9.2009, ובהארץ, "בוא'נה למה מי אתה שתגיד לי "בואי"?, 19.2.16


היום אני לא רוצה לדבר על המילים, אלא על הטון והאופן שבהם הן נאמרות. ומאחר שלא תוכלו לשמוע אותי מחקה את האנשים שאני רוצה לדבר עליהם, אנסה להמחיש זאת ככל האפשר דרך המילים.

יש אנשים שאני לא מסוגלת להקשיב להנגנה של דבריהם. אחת מהם היא כתבת ערוץ 10 סיוון כהן. נראה שהיא מנסה לחקות סגנון עיתונאי אמריקאי מסוים. היא נשמעת כאילו היא מונה בתחושת מיאוס את רשימת הדברים שיש לה לדווח, או לחילופין מתפללת.

הכי מעצבן הוא רפי רשף. הסגנון של בוא-תן לי-להבין מתנשא. למה המרואיין צריך לבוא ולתת לרשף משהו? וישנו הטון המתנשא של רשף. כשהוא מפנה למרואייניו שאלה הוא נשמע כאילו יש לו טענות ולא שאלות שהוא מבקש לברר. בכתיבה סימן השאלה מסמן שאלה. בדיבור אנחנו יודעים שזו שאלה כאשר יש הגבהה של הטון. רפי רשף מתעלם מהכלל המוסכם הזה ולא מגביה את הטון בסוף השאלה. הוא לא שואל. הוא מתריס.

אני מכירה את סגנון השאלה-התרסה הזה מתקופת הקיבוץ שגרתי בו. כך מדברים קיבוצניקים. הם מדברים ושואלים בסגנון מיוחד, יבשושי, שלאנשים כמוני שבאים מבחוץ נשמע מתנשא.

אני זוכרת פעם אחת שיצא לי לשאול מישהו בנימה כזאת. זה הלחיץ אותי. בואי-תני-לי-להבין למה זה קורה לך?! שאלתי-רשפתי נגד עצמי. כל כך נעלבתי, שלא השבתי לעצמי.
*******************
ב-2009 כתבתי על הסגנון המתנשא של רפי רשף שנהג להגיד בתכניתו "בוא תן לי להבין". עם השנים התוודעתי למשמעויות הנוספות של "בוא" המעצבן הזה. מישהי שנתנה לי לאחרונה שירות נהגה להגיד לי בכל פעם שאמרתי לה משהו שלא מצא חן בעיניה: "בואי בואי...". את מה שבא אחרי "בואי" לא שמעתי, האוזניים שלי נאטמו מתחושת העלבון.
אני רוצה להרחיב מעט על הסוגים השונים של הבוא'ים שלמדתי לזהות.
בוא לך לעזאזל
ניב רסקין: "אריה, אנחנו מראיינים אותם (את חברי הכנסת הערבים - ע.ק.) בפטרונות, בהתנשאות מסוג של איזו שהיא אג'נדה, כפי שאומר ג'עפר?"
אריה גולן: "תראה, כשהולכים שלושה חברי כנסת להזדהות, ובוא, שיגידו את האמת, הרי אנחנו יודעים מיהם והם גאים בזה, אז למה פתאום הם מתחילים להגיד 'באנו לדבר על הגופות'? באו להזדהות עם השהידים". (תיק תקשורת, פבר' 2016, חינוכית).
"בוא" לא הופנה למנחה, אלא לחברי הכנסת זועבי, זחאלקה וגאטס, ויש בו פטרונות, יש בו התנשאות, יש בו אג'נדה. הוא נועד להקטין, ומאחוריו מסתתרת תחושת מיאוס וחוסר סבלנות: נו, באמת; יאללה יאללה; שמענו עליך; אני לא קונה את זה; בוא תפסיק להתייפייף; בוא תפסיק לשקר; בוא תפסיק לדבר שטויות; בוא אני אגיד לך מי אתה באמת; בוא תסתום כבר; בוא תניח לי; תתקדם; תרגיע; נמאסת; מיצית; אתה הזוי; עוף לי מהעיניים.
ככל שהדובר יהגה יותר פעמים את "בוא", כך הוא יביע ביתר שאת את הסלידה שהוא חש כלפי זה שמולובצד המילים הנחרצות שאי אפשר לטעות בהן - אפס מאופס, תמות, זבל, בוא'נה יא חתיכת חרא - "בוא" כזה הוא פוליטיקלי קורקט, סובלימציה של התוקפנות, כמו "זה עצוב" (זה מגעיל) כמו "שתהיה בריא" (שתיחנק אינשללה), כמו "שיהיה לך אחלה יום" (שיבואו עליך כל האסונות שבעולם), כמו "הכל טוב" (הכל חרא ותניח לי), כמו "סבבה" (מי סופר אותך יא אפס?). זה שאומר "בוא", המזמין והמקרב לכאורה, הוא השולט, הוא בעל הכוח שמטיח בפרצוף את האמת שלו, ועם זאת הוא שומר על איפוק ולא מאבד את העשתונות. הוא יודע שזה שאומרים לו "בוא" קולט את האנטגוניזם והעוינות כלפיו כשם שהוא מבין מה עומד מאחורי האיחול "תהיה בריא".
בוא לא ניסחף
המראיינת: "אין כזה חשש כזה? לא כל הלילה ישבת עם סיוטים שתיפול, תשתטח (על המסלול - ע.ק.)?"
עומר דרור, הפרזנטור של קסטרו: "זה לא תורה מסיני ללכת על מסלול. בואי, בואי" (חדשות הבידור, פבר' 2016, הוט).
זה "בוא" קליל, במובן של בואי לא ניסחף; הגזמת; נו באמת; את צוחקת עליי?; come on, give me a break. בדומה ל"בוא" הראשון, הוא נועד לנער ולהעיר את הצד השני ולאפס אותו, אבל הוא לא אגרסיבי, הוא לא מתנשא ולא מתריס, אין בו כוונה רעה, ובדרך כלל הוא נאמר בין חברים.
בוא תזכור שאני מעליך
"אתה נראה אחלה בחור, ובוא, שיהיה לך בהצלחה", כך קרן פלס למתמודד איתי ב"הכוכב הבא 3" (פרק 13, ינו' 2016). זה "בוא" ערמומי במיוחד. לכאורה הוא נשמע מזמין ומפרגן, אבל יש בו התנשאות, כי הוא נאמר ממרום מעמדה של פלס כשופטת. הוא לא נאמר רק בגלל שהשופטים אמרו לפלס בצחוק שיש לה יחס מיוחד כלפיו בגלל שמו (פלס כתבה שיר על "איתי") וב"בוא" היא ביקשה להביע דווקא ריחוק. זה סגנון יהיר, משהו כמו "בוא אני אעשה לך טובה", ששמור לאנשים שמחזיקים מעצמם, שמודעים למעמדם ויודעים מתי ולמי אפשר להגיד "בוא" ומה הם מבקשים להשיג באמצעותו. גם זה שאומרים לו "בוא" מכיר את הקודים ויודע שלו עצמו אסור להחזיר לו ב"בוא" משלו כשם שלא כדאי לו לפנות אליו ב"יקירי".
"בואו, תכניסו אוויר", "בואי תספרי לי קצת על עצמך". זה "בוא" במשמעות של "קדימה", "let's", "יאללה", "בבקשה". התפקיד שלו הוא כמו "תקשיב", "אתה יודע", "תראה" וכדומה - הקדמה שממלאת את המשפט כדי שלא יישמע כפקודה או ציווי. היא נאמרת בעיקר על ידי מנחים, מטפלים, קואוצ'רים ואנשים שבאים מעולם הרוח. היום בעידן ה"לגמרי!" הנחרץ, צריך להוסיף אביזרים נלווים למילים שאינן כאלה: בוא, תקשיב, וואלה, האמת, בעיקרון, תכלס, בעצם ועוד, שמעבים את המשפט ונותנים לו נפח וצבע. ככל שנוסיף למשפט מילים סתמיות ללא תפקיד רשמי מוגדר, כך האמירה תהיה מרוככת יותר ומקרבת יותר.
ועם זאת, גם ה"בוא" הזה, עם כל הרצון הטוב שעומד מאחוריו, נגוע בפטרונות. כשאומרים לי "בואי-שימי", "בואי-ספרי", אני מרגישה שמתייחסים אליי כמו לילדה קטנה ולא בא לי לציית, לא בא לי לבוא לשום מקום. אבל אז יש סכנה שהקואוצ'רית תתעצבן ותגיד לי "בואי בואי, אני רואה שאת לא מסוגלת להכיל את המקום הזה", ותעיף אותי.
אז בואו, שלא יספרו לכם סיפורים, "בוא" היא לא מילה כל כך תמימה. ובפעם הבאה שההיא תגיד לי שוב "בואי בואי", אולי ארהיב עוז ואגיד לה: "בואי את!". אולי היא תבין ותלך.


"בואו, שימו את שתי הרגליים על הרצפה... בואו, תכניסו אוויר" (עינת ברגר, מנהלת בי"ס תל חי, כפר שלם תל אביב, "המגזין עם אושרת קוטלר", 18.4.15, נענע 10)
"אז בוא, אתה שר לנו משהו ככה..." (אילון יוסף לאורח, "נתיבי אילון", ערוץ 10)
"בואי תספרי ואחר כך אני אגיד לך מה שמתאים" (אילון יוסף לאורחת שצריכה לבחור עובדת מתאימה מבין השלוש, "נתיבי אילון", ערוץ 10)
"אז בוא אני אתן לך את חמת הספק הזה ואתן לך כחול בינתיים" (קרן פלס, אחרי שאמרה שהשירה שלו היא כמו למרוח חמאה על חמאה ואחרי שאסף אטדגי אמר שצריך לתת לו צ'אנס, הכוכב הבא 3, 13, מאקו)
"אתה נראה אחלה בחור ובוא, שיהיה לך בהצלחה" (קרן פלס מפגינה ריחוק לא מודע, אחרי שהשופטים אמרו שיש לה יחס מיוחד כלפי המתמודד ששמו איתי, בגלל השיר "איתי" שכתבה. הכוכב הבא 3, 13, מאקו)
"תראה, כשהולכים שלושה חברי כנסת להזדהות, ובוא, שיגידו את האמת, הרי אנחנו יודעים מיהם והם גאים בזה" (אריה אורגד, תיק תקשורת, 11.2.16, חינוכית)
המראיינת: "אין כזה חשש כזה? לא כל הלילה ישבת עם סיוטים שתיפול, תשתטח?" עומר דרור, הפרזנטור של קסטרו: "זה לא תורה מסיני ללכת על מסלול. בואי, בואי" (חדשות הבידור, פבר' 2016, הוט)
"אז בואי ספרי לנו קצת על הבן שלך" (אסי עזר, הכוכב הבא 3, 22, קשת, 2015-16)
"בוא, אני גם לא כזה טוב באסטרטגיות" (מושיק גלאמין, הישרדות הונדורס, 2015-18, רשת)
"טוב, אני שרה לישראל שיר. בוא, מה זה שרה... אני קודם כל מנסה" (ג'קי אזולאי, "אחותי ג'קי, 9, הוט, 2016) (seretbox.com)
"בוא תגיד לנו מה יש במרק שלך" (חיים כהן, המתכון הכי טעים שיש, קשת)
"אז בואי, בואי ננוח קצת, תרגיעי" (טהוניה רובל לעדי שילון, היחידה 2, פרק 7, 2016) (seretbox.com)
"בואי, תשאירי את הוויכוח הזה ואת הדיונים האלה לאחרי החזרה" (טהוניה רובל לעדי שילון, היחידה 2, פרק 7, 2016) (seretbox.com)
_________________
לעמוד דברים מעצבנים בשפה העברית, באתר עריכה לשונית


אחלה רשומה!
 לשונאי1007/09/2009 | 17:07
צודקת בהחלט. אני א סובל את רפי קודם־כול־אֶה6ברכות רשף. אמרת בדיוק מה שאני מרגיש. הוא שואל שאלות בטון מתנשא, לא־אכפתי בעליל, אינו מקשיב למרואיין ונראֶה כאילו רק רוצה לסיים כבר את הריאיון שנפל עליו. קלעת בול!
רפי רשף מתאפיין במילים חוזרות נוספות, כפי שכבר ציינתי: קודם כול, אה, ברכות ועוד.
כתבים נוספים מעצבנים: אילן לוקאץ` מערוץ 2 - קודם שייראה כמו כתב (ולא כמו איזה היפי מוזר), ילמד לדבר עברית ואז יהיה כתב; הכתבת לענייני פלילים של ערוץ 2 ששכחתי כרגע את שמהּ (היא הופיעה הרבה בפרשת דודו טופז ז"ל) - קודם כול שתעשה יישור שיניים ושתפסיק לדבר בקול מתנשא ולא־אכפתי כל־כך.
רשומה מצוינת!

חח נכון, הוא תמיד אומר "ברכות"
המילים של עינת08/09/2009 | 02:31

אכן משהו ברפי רשף- מעצבן-
 המקום של אור07/09/2009 | 20:19
ולפעמים נדמה שהוא פונה למרואינים מפגרים,
או שהשאלות שלו - מפגרות.
פעם, מזמן, אהבתי את ההגשה שלו.

גם אני חיבבתי אותו פעם,
המילים של עינת08/09/2009 | 02:29

בענין רשף
 איש07/09/2009 | 23:15
אם הייתי יכול כי אז חבקתי אותך ונשקתי ך גם בשל הסכמתי לכל מילה שכתבת על רשף. את קוסמת
סיון כהן לא כל כך ראיתי
חבל שכתבי רדשיו וטלוויזיה לא עוברים קורסים בהגיה, הגיה מנומסת גם. בדיקציה ( ראי יונית לוי, שהתקבלה לטלוויזיה רק כי היא כוסית,אף כי לא בעיני או לחילופין כי היא מפאיניקית, מי יכול להבין את מה שהיא אומרת)

הו, מזמן לא השתפכת כך. זה סימן
המילים של עינת08/09/2009 | 02:28

יופי של רשומה
 עופר D08/09/2009 | 04:01
ולי יש סימן פיסוק שאני מוצא עצמי עושה בו שימוש לא אחת בבלוג: ה-..
יש נקודה, לסיים משפט.
יש שלוש נקודות, לציין שיש המשך שאין מה להרחיב עליו במילים...
ויש שתי נקודות, שזה משהו שאינו סופי כמו נקודה, אלא מתמשך קצת. משהו מעין "נקודה למחשבה.."
ואקווה שהתפוז לא יסרב לי בעקשנות להגיב גם לרשומה הזו.
לא שמעתי על זה
המילים של עינת10/09/2009 | 16:39
איפה ראית את זה?

אם התכוונת לסימן
עופר D10/09/2009 | 22:58
זה סימן שהמצאתי לבד. לא ראיתי בשום מקום רשמי. נחשב עבירה חמורה ? [קורץ]

אוי אוי
 ע נ נ ת09/09/2009 | 10:56
את צודקת. ואם תנסי להקשיב לגל"צ תמצאי - בנוסף לשגיאות עברית מגוחכות - עוד המון קריינים שלא ברור לי איך הם הגיעו לרדיו. אין להם שום ידע בנושאי הגיה או מבנה המשפט. הם חותכים משפטים בצורה מוזרה מאד.

עינת מה נסגר אתך?..
 ברי20/09/2009 | 16:14
לא חייבים לשחרר "מילים" לפעמים השתיקה יפה
או שכשלא עומדים במרכז הבמה.. מטפטפים רעל?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה