"אפשר חטיף?" פורסם בתפוז ב-6.7.2009 (קיבל את בחירת העורך)
"אפשר חטיף?" שואל הילד בקמפיין לתזונה
נכונה של משרד הבריאות.
"אפשר
את התייחסותך?" שואלת הכתבת את שר האוצר;
אפשר שאלה? מה קרה לכל הפעלים שאמורים לבוא בין
"אפשר" לבין שם העצם? מה קרה ל"לקבל", "לשאול",
"לדבר עם?"
גם אחרי שאלת "יכול" נעלם הפועל המשלים:
"אני יכול רק חיבוק קטן?" שואל דן תורן את בתו בפרסומת של בנק הפועלים.
"אני יכול את המלח?"
"אני יכול רק חיבוק קטן?" (דן תורן בפרסומת של בנק הפועלים)
בדומה לשאלת "יש מצב", אני רואה מאחורי "אפשר" ו"יכול" זהירות, גישוש, בירור, בדיקת הלך רוח של הצד השני, בדיקת אופציות, הסתרת כוונות. בני האדם הפכו להיות זהירים בדבריהם. אין לדעת כיצד יגיב השומע. הוספת פועל (למשל, "לקבל" או "לשאול") אחרי "אפשר" או "יכול" הופכת את השאלה לעניין מסוים שיש לתת עליו את הדעת. היא עלולה להסגיר את הדובר ולהעיד על רצונו ואולי אף על רגשותיו. השמטת הפועל הופכת את השאלה לעניין אגבי, כללי, לא אישי, שיאפשר הפחתת דיסונאנס במקרה של תשובה שלילית או תשובה לא נעימה. השואל יוכל לשכנע עצמו שממילא השאלה לא הייתה משהו אישי וחשוב, אלא סתם עוד שאלה. הוא יוכל לאזן לעצמו את המצב, לסדר את העניינים כדי לא להרגיש רע.
תשובה שלילית לשאלת "יש מצב" לצאת ביחד נשמעת פוגעת פחות מתשובה שלילית לשאלה הישירה "האם את רוצה בי?" שכן השואל רק בדק את האופציות. הוא לא ממש השתוקק להכיר את הבחורה. באותו אופן תשובה שלילית לשאלה "אפשר חטיף?" תישמע צורמת פחות מתשובה שלילית לשאלה "אפשר לקבל חטיף?"
ואכן, במקרים שהצגתי
התשובות לשאלות היו שליליות:
הילד בפרסומת: "אפשר
חטיף?" - האֵם: "רק אחרי ארוחת הערב"
הכתבת: "אפשר את
התייחסותך?" - השר ממשיך ללכת.
לא רק זהירות יש בשאלה המשמיטה, אלא גם עמדת נחיתות, ביטול עצמי. בתכנית של גיא מרוז ואורלי וילנאי, צופית גרנט התחפשה להומלסית. "סליחה, אפשר אולי כמה שקלים למים?" היא שאלה. כמובן, היא דילגה על "לקבל", שהייתה הופכת את השאלה שלה לחצופה.
באולפן, כשהיא מאופרת,
מסורקת ונקייה, הרשתה לעצמה גרנט להשתמש לפחות 5 פעמים ב"לגמרי!" כסלבריטאית,
מותר לה ואף רצוי שתשתמש במילה הזו. לו הייתה משתמשת בה בעת ההתחזות היא הייתה
נחשפת מיד ("את מרגישה לא נקייה עכשיו?" - "לגמרי!"). כמי
שמגלמת את תפקיד הביצ`ית באחת הטלנובלות לא נראה לי שיש בתפקיד של גרנט שאלות של
"אפשר את ה...?" ו"אני יכולה את ה...?" ללא פעלים, ולא משום שהעברית שם משובחת, אלא משום שהשמטת הפעלים תבטל את העוצמה והכוחניות שהיא אמורה לגלם בסדרה.
כאישה חזקה עליה לבטא שם בקול רם כל מילה: "א-פ-ש-ר ל-ק-ב-ל ת-ש-ו-ב-ה?"
יש עוד "אפשר" אחד. גיליתי אותו במריבות עם בן הזוג שלי. כשהוא כועס עליי הוא לא אומר לי "את יכולה לזוז?", אלא "אפשר לזוז?". זה מעליב. "אפשר, אפשר", אני ממלמלת, ומוסיפה מיד בנימה מתרפסת "אפשר חיבוק?"
 |
| "אפשר סלפי?..." (משה גלאמין לביבי, אולפן שישי 22.5.15, ערוץ 2) |
 |
| "סליחה, אפשר איזו מגבת?" (נינה למלצרית, "הבורגנים", החינוכית) |
 |
| "אני יכולה את העט רגע?" (נינה וישראל, "הבורגנים", החינוכית) |
 |
| "אפשר כמה מילים?" ("ארץ נהדרת", קשת) |
 |
| "אפשר את הטלפון חזרה?" ("ארץ נהדרת 12" תכנית 14, קשת) |
 |
| "אפשר זה (אש - ע.ק.)?" (אריאנה מלמד, "האח הגדול וי-איי-פי", פרק 3, קשת) |
 |
| "אפשר את המלח בבקשה?" (אריאנה מלמד, "האח הגדול וי-איי-פי", פרק 3, קשת) |
שימוש נכון ב"אפשר": "אפשר לקבל צלחת?" (אריאנה מלמד, "האח הגדול וי-איי-פי", פרק 3, קשת, מאקו)
 |
| "אפשר חיבוק?" ("בוס בהסוואה", רשת, 2013-2015) |
 |
| חצרוני מגיע למימונה לסולחה: "חצרוני, אפשר תמונה?" ("צינור לילה", 6.4.15, ערוץ 10) |
 |
| "אפשר את הקבבונים?" (גידי גוב בפרסומת לבזק) |
*******************
ניתוח / תיעוד מילים
renana ron 06/07/2009 07:17
° כתמיד...
renana ron 06/07/2009 07:19
• כתמיד...ברחה לי התגובה...
כתמיד, היה לי עונג רב לקרוא את רשומתך
תחזקנה ידייך, או יותר נכון אצבעותייך, המקלידות על מקלדתך
רננה
המילים של עינת 08/07/2009 10:08
° תודה רננה :)
° מקסים.
Looking4CoolName 06/07/2009 08:30
המילים של עינת 08/07/2009 10:09
• לוקינג פור קול ניים?
יו פאונד איט !
המילים של עינת 08/07/2009 10:10
• קודם תשאל אותה:
אפשר שאלה? ולפי התגובה תדע אם להמשיך הלאה :)
איש 06/07/2009 14:02
° אפשר?
° אפשר?
איש 06/07/2009 14:07
• ברח לי קודם הטיפש
אפשר אגיב? לדעתי באמנם לא ממש לענין "אפשר חטיף" ( נגיד) יותר אדיב מאשר "בא לי חטיף" שהוא כעין קביעת עובדה - ואם השרץ הקטן האומר זאת לא ייענה, הלך על האמא שלו מרוב צריחות שיזעזעו את השכנים.
כמו ההבדל בין "אפשר שניפרד?" לבין
"בא לי שתעופי לי מהעיניים תיכף ומיד"
כרגיל מתענג על הרשימות שלך. ממש עונג חושני.
את מנוצרי השפה הבודדים
המילים של עינת 08/07/2009 10:11
• תודה איש,
ואני רואה שעם הזמן אתה חוזר לעצמך.
איש 08/07/2009 13:21
• תודה
לא בדיוק חוזר.
נלחם ומנסה להתגבר.
sacrifize 06/07/2009 16:00
• אני דווקא בעד שיבושים של השפה
שהופכים עם הזמן לתקינים אוראלית.
זאת דינמיקה אמיתית של שפה.
מה גם שאת צודקת, היום - שימוש נכון בשפה עלול להתפרש בנימות שונות ומשונות (ציני, כועס, עצבני, לגלגני וכו`).
המילים של עינת 08/07/2009 10:19
• תודה, קרבן
ואם מדברים על השם שבחרת לעצמך, ראית מה כתבתי על ההטיה "מתקרבן" "התקרבנות"?
arbella1 06/07/2009 16:29
• עינת, נושא מעניין ומעורר מחשבה.
תודה, שהבאת גיבוי לדברים שכתבת.
זה שינה כליל את נקודת ההתייחסות.
חן חן על המידע.
wranger 06/07/2009 16:30
• טוב, כבר רשומה שניה שלך היום
שקראתי ואהבתי, אז אני חושב שאעשה מנוי. אהבת השפה היא דבר שהולך ונעלם, לדאבוני, אז אנחנו צריכים להישאר יחד. :-)
המילים של עינת 08/07/2009 10:24
• וולקאם wranger
ותודה, זה מרגש :)
מנורה 06/07/2009 23:36
• מגיע לך הבול על התובנות הנפלאות
ברשומות שלך
לילה טוב♥
המילים של עינת 08/07/2009 10:25
• תודה מנורה
לא ידעתי שיש דבר כזה. איזה כיף זה!
אדי בנדיט 08/07/2009 12:19
° גדול. אהבתי עד מאוד
המילים של עינת 08/07/2009 13:38
° תודה אדי :)
ריש עלום השם 30/07/2009 20:20
• יודעת משהו...
הסלנג ושפת הרחוב,
גוררים לא פעם את האקדמיה לחידושי לשון,
קסטה הפכה לקלטת,
SMS הפך למסרון,
ועוד ועוד, יש גם מצד שני את הרצון,
של הדור הצעיר לחדש ולהישמע מיוחד
"את מבינה כאילו..."
המילים של עינת 30/07/2009 21:14
• אתה צודק. השפה שלנו
נבנית ומתחדשת גם מקטעים מהסוג הזה, ומעוררת את האקדמיה ליוזמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.