המהדורה המרכזית של ערוץ 10 מוקלטת אצלי בהקלטה קבועה שמתחילה כמה דקות לפני השעה 20:00. זה אומר שאני צריכה לראות את הדקות האחרונות של הטפיחה העצמית על השכם של הביטוח הלאומי, משרד התיירות, קרן קיימת לישראל וגם של משרד החינוך. הסרטון של משרד החינוך שרץ עכשיו הוא "ישראל עולה כיתה" (לא הצלחתי לאתר אותו ביוטיוב). מטרת הסרטון היא להראות שתכניות הלימודים החדשות שנהגו במשרדו של שי פירון יוצרות חוויית למידה מעמיקה ומשמעותית. לקראת סוף הסרטון מישהי מבוגרת, כנראה מורה, אומרת: "בינינו, כשהם יצאו לעולם הגדול הם לא יהיו לבד, ומי בדרך כלל מצליח? מי שיודע לחלוק".
כתבתי על "בינינו" בתקופה שבה רצה הפרסומת של לאומי דיגיטל: "כל כך הרבה להספיק, כל כך מעט זמן", אומר יפתח קליין בקולו הרדום, "אבל בינינו, אם אתה לקוח לאומי דיגיטל אתה לא באמת חייב לרוץ כדי להספיק הכל". ובפרסומת אחרת לנוזל כביסה הבחורה פונה למכבסות שבינינו: "בינינו, את יודעת שהכתם הזה כבר לא ירד", ובהמשך היא מספרת לנו שהנוזל שהיא מפרסמת דווקא יצליח להוריד את הכתם.
אני זוכרת איך סוחרים ניסו לשכנע את אבי לקנות את הנעליים או את השטיח שהם רצו למכור לו על ידי שימוש ב"בינינו". גם אבי השתמש בזה הרבה. הוא לא ניסה למכור כלום לאף אחד, הוא היה אדם פשוט ואמיתי. היום משתמשים הרבה ב"בינינו" בפרסומות ובסרטוני תעמולה שנועדו ליצור אינטימיות ותדמית של אמת בפרסום.
מילון אבן שושן מגדיר את "בינינו לבין עצמנו": "בהיותנו לבדנו, באין אחר עימנו, באופן שהדברים לא יגיעו לאוזן זרים". לפיכך אין מקום ל"בינינו" שנאמר בתקשורת המונים.באמצעות "בינינו" בנק לאומי רוצה שנחשוב שבניגוד לשאר הבנקים, הוא לא עושק אותנו, הוא סחבק שלנו שאומר לנו את האמת כולה גם כשהיא לא נוחה לו. אבל אם זה היה באמת כך, במקום "בינינו, אם אתה לקוח לאומי דיגיטל אתה לא באמת חייב לרוץ כדי להספיק הכל", שימוש מתאים ב"בינינו" היה למשל: "בינינו, גם אם תהיה לקוח של לאומי דיגיטל אתה עדיין תרוץ באטרף ותרגיש שאתה לא מספיק לכלום ושאין לך כסף לכלום";
ובמקרה של משרד החינוך, במקום "בינינו, כשהם יצאו לעולם הגדול הם לא יהיו לבד, ומי בדרך כלל מצליח? מי שיודע לחלוק" - למשל: בינינו, גם אם הם יעבדו בקבוצות ובשיתוף פעולה וילמדו לחלוק, זה עדיין לא מבטיח להם שכאשר הם יגדלו הם ימצאו עבודה שתוכל לפרנס אותם בכבוד ושהם יגמרו את החודש.
בדרך כלל כשאני כותבת פוסטים על השפה העברית זה סימן שאני בתקופה טובה, אבל בינינו, אני על הפנים.
"טריני וסוזנה": משתתפת בתוכנית: "בינינו... מי לא מחפש הנאות?" (טריני וסוזנה, מהפך חרדי, נענע 10, 2015) |
"האח הגדול" 4: לפני הכניסה לבית האח דניאל מלכה מספר על ילדותו הקשה: "בינינו? לא הייתה לי ילדות." (האח הגדול 4, רשת, 2022) |
"חתונה ממבט ראשון" 3: אריק ודובי לא מסתדרים. הם מדברים על הקשר. אריק: "אם את שואלת אותי, בינינו, מהרגע הראשון לא הייתה כימיה, לא בתקשורת ולא בשום דבר." (חתונה ממבט ראשון 3, מאקו, 2020) |
************************
לשונאי10 11/12/2009 14:46
ראי את הפירוט בתגובה ל"איש".
הצגתי בעיה לשונית ואמרה שאולי אתה תוכל לפתור
ה"בנינו" של המפרסמים הוא גישה של הומור שנאמרת מתוך הנחה וידיעה כי כולם יודעים כי אין זה ה"בינינו" הארבע-אוזני שאת מתכוונת אליך.
ובקשת עצה: פתאום חטפתי בלוק: אם אני כותב משפט בסוגריים ונאמר כי אותו משפט מסתיים בנקודה/סימן שאלה/קריאה) – האם איני רושם למשל אחר הסוגר השני נקודה? או משהו?
(מתבייש לשאול זאת אבל קיבלתי אוטם הנובע מרוב טמבליות!).
הלכתי אתמול למכון הכושר (למה לא?)
אכן, מביך...
בכך אני מחזק את דבריה של עינת בדבר שתי הגישות.
דוגמות:
אני לא יודע למה אבל ש לי הרגשה מוזרה (גם לכם?). סימן השאלה בתוך הסוגריים ונקודה בסוף משפט שלא קשורה לתוכן הסוגריים.
הוא מכיר אותי טוב יותר משאני מכירה את עצמי (אבל הוא לא יודע את זה). - נקודה אחרי הסוגריים.
סכל מקרה, אחרי סימן שאלה/סימן קריאה לא יבוא סימן פיסוק ששייך לאותו התוכן. ךמשל, לא יהיה כך:
אני בטוח בעצמי, אתה לא?. - טעות! זה ככה: אני בטוח בעצמי, אתה לא?
וכנ"ל בסוגריים:
הוא ניגש למבחן (והצליח בפעם הראשונה!.) - טעות, אבל: הוא ניגש למבחן (והצליח בפעם הראשונה!). - הנקודה לא קשורה לתוכן הסוגריים אז זה בסדר)
ועוד: מיכל (המהממת!) סעדה את לבה בבר הסמוך.
ולא:
מיכל (המהממת!.)...
תודה (נר לי) יאיר, וחג חנוכה שמח :)
:-)
:-)
חג שמח
1. עופר D:
21 בפברואר, 2014, בשעה 05:54
יפה כתהת. מעניין כמה השימוש בבינינו הוא מתוך כוונה צינית מכוונת, כמו "בינינו, אתה חרא של בנאדם…" נדמה לי ששמעתי הרבה כאלה, בשימושים שונים.
ואולי מתוך הרשומות תגיע בכ"ז תקופה טובה?
{}
2. motior:
22 בפברואר, 2014, בשעה 11:49
מצטער לשמוע שאת על הפנים.
לשמחתי אני כמעט לא צופה בפרסומות ופחות מכך מאמין להן
3. נכה:
23 בפברואר, 2014, בשעה 13:30
בינינו, את עומדת באומץ בדברים קשים מאוד.
הפוסטים שלך מעוררי מחשבה ותענוג לקרוא אותם, בין אם הם על השפה העברית או על הנכה העברי המצוי/הנדיר… תודה.
4. לורי:
23 בפברואר, 2014, בשעה 20:21
עינת, אל תצפי בדברים האלו. זו העצה הכי טובה שיש לי כרגע.
אנחנו כבר 6 שנים בלי טלויזיה, בלי פרסומות מכל סוג, בלי המרוץ המטורף הזה. גם חוסכים כסף, והרבה (כי זה הרבה יותר מהחסכון המיידי של הכסף לחברות הכבלים, אנחנו גם צורכים הרבה פחות), וגם לא נכנסים ללופ הזה של ריאליטי/סלבס/חדשות/אירועים בומבסטיים/דרמה ועניינים.
קוראים חדשות באינטרנט בבוקר (בלי פרסומות!), מידי פעם סדרה דרך האינטרנט, רק אם היא ממש טובה, ו…זהו. לא מתעצבנים, לא מבזבזים זמן, וחוסכים כסף. קוראים ספרים, משחקים עם הילדים, מטיילים, חיים.
5. דון:
23 בפברואר, 2014, בשעה 20:44
יפה.
תודה.